ארה"ב, בנקים, תעסוקה, ריביות, פאאאניקה

לאחר שבוע קשה שבו הייתי ממש ממש חולה, עם 40-41 חום, שבוע שבמהלכו אפילו איבדתי את הקול למשך יום אחד (לא, לא בגלל הבורסה  מי שזה גורם לו להיות חולה הוא לא במקצוע הנכון) היום אני מרגיש טיפה יותר טוב ויכול לשבת ולכתוב.

תמיד אני מופתע מחדש מהמאניה דפרסיה של השוק: מחודש דצמבר שבו התווכחו כמה העלאות ריבית תהיינה ב 2016, ועד היום, חודש וחצי אחרי, שבו מדברים על הורדות ריבית, ריבית שלילית או על העלאת הריבית הבאה שתהיה בשנת 2018.

הכלכלה לא משתנה כל כך מהר. לוקח לה המון זמן להשתנות, להתפתח, לגדול. חודשים, שנים. לדעתי זה קצת מופרע שלפני חודש דיברו על 2-4 העלאות ריבית ב 2016 עכשיו כבר מדברים על ריבית שלילית. זה מריח לי כמו פאניקה.

אינני יו"ר הפד ואינני רואה תמונה גדולה ומלאה כמו שהם רואים. כמו כן אני לא נתון ללחצים שהם נתונים בהם. אבל חשבתי להציג כמה דברים שאני רואה שהם לדעתי החשובים ביותר וניתן לקורא להחליט.

נסיר לרגע את עננת הפאניקה "שהכל יורד לאפס" כמו שכתב אדם חכם מאוד באחת התגובות בגלובס (ותודה לו שהצחיק אותי ) וננסה להסתכל על המספרים.

שוק העבודה

נתחיל בשוק העבודה בארה"ב. כשקראתי מספר טרנסקריפטס, שמתי לב לכך שקשה יותר למצוא עובדים בארה"ב. נזכרתי בפוסט יחסית ישן, בן כמעט חצי שנה, של ברבאריאן קפיטל שאני נהנה מאוד לעקוב אחריו, שמרכז את כל הדיונים הקשורים לשוק העבודה בתמלולים של שיחות הועידה של חברות מזון בארה"ב. זה רק סקטור אחד, אבל זה יכול לתת טעימה למה שקורה.

המצב שבו שוק העבודה כבר אינו רווי, ומנסה לקלוט עובדים נוספים ואין עובדים נוספים, נקרא tight, או אפשר לומר ששוק העבודה הוא tight.  בד"כ ברגע ששוק העבודה דורש יותר עובדים ממה שיש, מופיעה אינפלציה. הסיבה לכך היא שכדי להשיג עובדים, בצר להם, מעבידים מעלים משכורות כדי למשוך עובדים ממקומות אחרים. השוק הופך להיות "שוק של עובדים" מ"שוק של מעבידים".

שכר שעתי

בדו"ח התעסוקה האחרון, שכולם הציגו אותו בתור "דו"ח חלש", דווקא היו נתונים מאוד מאוד חזקים:

In January, average hourly earnings for all employees on private nonfarm payrolls increased by 12 cents to $25.39. Over the year, average hourly earnings have risen by 2.5 percent.

כלומר שכבר רואים עליה במשכורות, משמעותית – 2.5%. סביב מטרת האינפלציה.

בשנים האחרונות העליה במשכורות היתה פחות מ 2%. לפני המשבר ראינו עליה בשכר גם של 3-4%. יתכן שזו תחילתה של האצה משמעותית יותר בעליה במשכורות – במקרה וזה יקרה אינפלציה היא בלתי נמנעת, לאורך זמן.

העליה המואצת בשכר השעתי מאששת את מה שכתבתי מעלה – שוק העבודה מתחיל להיות tight יותר. עכשיו יש לנו את זה גם מהחברות עצמן וגם מה BLS – שני מקורות שמראים את אותה התוצאה.

העניין יקח זמן אבל אם הוא נכון, אנו נראה מספר עליות ריבית ב2016 ו 2017.

דמוגרפיה

האוכלוסיה העובדת בארה"ב גדלה בקצב של בערך 80 אלף איש בחודש. כלומר שכדי לשמור את מצב התעסוקה קבוע, צריך 80,000 משרות חדשות בחודש.

דו"ח התעסוקה של ינואר, שהיה "חלש" ונקב "רק" ב 150,000 משרות חדשות, דווקא מראה עדיין צמיחה בשוק העבודה וירידה הדרגתית במספר המובטלים, כלומר המשך הלחץ על שוק העבודה והמשך המעבר "לשוק של עובדים" מ- "שוק של מעסיקים".

בשנים האחרונות התרגלנו שכל דוח תעסוקה הוא מעל 200,000 משרות, זה לא יכול להמשך לנצח – כי אין אינסוף עובדים.

קצת לגבי דו"ח "חלש" – הדוח היה מתחת לציפיות, אבל הוא לא היה חלש. זה כמו שציפית לקבל 100 במבחן וקיבלת 93. מאכזב קצת אבל אתה עדין באיזור של מצטיין נשיא, אז למה לבכות? ככה אני הרגשתי כשהשוק הגיב בצלילה כי "במקום 190 אלף היו 150 אלף משרות חדשות".

אגב למי שיש זיכרון ארוך, הסיפור הזה במדוייק (מספר משרות חדשות נמוך מהצפי) חזר באיזור אוגוסט ספטמבר שנה שעברה, ובשנה שלפניה, ובשנה שלפניה. דו"ח מספר המשרות הוא דוח רועש ומשתנה בחדות מחודש לחודש. ככה זה.

סחורות, נפט, ומה שבינהם

לדעתי חלק גדול מהאינפלציה מוסתר ע"י מחירי הסחורות והנפט שירדו משמעותית. אוכל עולה פחות, דלק עולה פחות, פלסטיק עולה פחות, מתכות עולות פחות. העניין הוא שככל שמחירי הסחורות יורדים, ההשפעה שלהם על האינפלציה גם היא פוחתת – כשהנפט יורד מ 100 דולר ל 50 דולר, הוא ירד ב 50% וההשפעה שלו על האינפלציה היא חזקה מאוד. כשהוא יורד מ 50 ל 25 דולר, כזה כבר סיפור אחר – כי ה 50% הנוספים האלה הם כבר מבסיס הרבה יותר קטן וההשפעה שלהם על הכיס של הצרכן היא שונה לחלוטין.

קחו למשל את האמריקאי הממוצע. לפני שנה הוא היה ממלא דלק באוטו במחיר של 4 דולר לגלון. כיום הוא ממלא ב 1.9 דולר לגלון. נוספו לו 2 דולר שלמים לכוח הקניה, כלומר אנטי-אינפלציה כתוצאה ממחירי הנפט. האם זה באמת משנה אם בשנה הבאה הוא ימלא ב 1.5 דולר לגלון או ב 1.1 דולר לגלון? הירידה הזו של מעל 2 דולר במחיר לגלון, כבר עשתה את רוב האימפקט. גם ל 80 סנט הבאים יהיה אימפקט, אבל קטן הרבה יותר. כמובן שאין על מה לדבר אם מחירי הנפט יעשו אחורה פנה (כמו שאני די סבור שיקרה השנה) ויעלו חזרה מעלה.

הנפט נמוך? כמו שאמר סטנלי יקירנו, התרופה למחירי נפט נמוכים היא בדיוק מחירי נפט נמוכים. כמו שכתבתי בעבר, לדעתי מחירי הנפט חייבים להתאושש. כנראה לא לאיזור 100 דולר לחבית, אבל די לראות את מספר החברות שעומדות לפשוט את הרגל כדי להבין שתפוקה בסופו של יום תצא מהשוק – גם אם תהיה "תחיית המתים" (לפחות בשל האזילה הקבועה של 5%, אם לא גם בשל דברים אחרים). אם הייתי צריך להמר, הייתי אומר שהנפט יגיע ל 50 דולר בסוף שנת 2016 (תרשמו לעצמכם את ההימור הזה שתוכלו לצחוק עלי אחרי כן ). אני חושב שזה יקרה דווקא השנה כי השנה יסתיימו הרבה גידורים שחברות עשו במחירי נפט גבוהים יותר. מצד שני, כבר אמרתי משהו דומה שלא קרה (עדיין?), בדיוק לפני שנה פחות שמונה ימים. טוב שהייתי מספיק חכם לומר "יודע אני שאינני יודע" ולא הימרתי על זה .

מה אני חושב

אני לא כ"כ מבין על מה הפאניקה, במיוחד בבנקים האמריקאיים. הבנקים חזקים, עם המון קפיטל, רווחיים, עמידים. הכלכלה בארה"ב בסדר גמור, גם עם הדולר החזק (שעכשיו נחלש משמעותית, אבל לא תשמעו על זה בחדשות).

הפאניקה הנוכחית החלה עם סין, המשיכה למחירי הנפט, חזרה לסין, עכשיו מדברים על אירופה ו- DB. תחליטו כבר. איפה הבעיה? מריח לי כמו לרדת בשביל לרדת.

אפילו אם יהיה מיתון בארה"ב, שאני חושב שהסיכוי לכך לא גבוה, זה רק מיתון. זה לא סוף העולם. הבנקים ימשיכו להרוויח, גם במיתון, בדיוק כמו שהרוויחו בכל שנה במאה השנים האחרונות – מבלי להפסיד אפילו בשנה אחת. אחרי המיתון שוב תהיה צמיחה וחוזר חלילה.

מדברים על משבר בסגנון 2008 – אני חושב שעכשיו זה נהיה הסטנדרט – כל ירידה בשווקים היא "כמו 2008". ככה זה היה ב 2011, ככה זה כנראה גם עכשיו. בטח גם שנים קדימה כל ירידה או משבר אמיתי או פסאודו משבר ישר ירוצו וישוו אותו ל 2008. אבל משבר 2008 היה משבר ייחודי, סיסטמטי, גדול. אני מהמר שלא נראה משבר כמו 2008 בעשרות השנים הבאות.

קטונתי מלהתנבא, אולי השוק רואה דברים שאני לא. "השוק" הוא סך הכל אגרגציה של הרבה אנשים, חלקם חכמים ממני, חלקם פחות חכמים ממני. צריך תמיד לזכור את זה. דעתי האישית שזו סתם פאניקה וכמו שהיא באה ככה היא תלך. אך תפקידי הוא לא למדוד את אורך הפאניקה בדיוק, אלא למצוא הזדמנויות: בזכות הבלגן, יש לנו שתי חברות חדשות בתיק, אחת במכפיל 6, ואחת במכפיל… 2, ולא, לא קשורה לגז ולנפט. כנראה שאם הבלגן ימשיך, נמצא יותר ויותר השקעות חדשות והתשואה העוקבת תהיה גבוהה יותר ויותר.

בכל מקרה, פאניקה או לא פאניקה, כמו תמיד, מי שיש לו את היכולת "לסבול" יצא עם ידו על העליונה.