לפני חודש, שבוע, וארבעה ימים, אמא שלי נפטרה, צעירה, לאחר מאבק קשה וארוך.
אמא שלי היתה לא רק אמא אוהבת, היא נתנה לי דוגמא ומופת לדבקות במשימה, חריצות ועבודה קשה. עוד בבית החולים, חודש לפני הסוף, כשמידי פעם הכאבים משו והסמים לא טשטשו והיא יכלה לתפקד, היא עדיין התעקשה לעבוד על הלפטופ ולערוך את המשכורות של העובדים ועדיין ענתה לטלפונים ואישרה בקשות כאלה ואחרות. כשהיה קשה לדבר היתה משתמשת בוואטסאפ.
אמא חיה את העבודה שלה, נשמה אותה ואהבה אותה. אני חושב ש- "אהבת העשיה" הוא ביטוי שמתאים לה. היה אפשר לראות את האהבה שלה בלוויה – כל עובדי הסופר-פארם הגיעו באוטובוסים לומר שלום, ועוד רבים, רבים אחרים שנגעה בהם במהלך הקריירה המפוארת שלה, כולם ממלמלים "אני לא מאמין". בכניסה לבית הקברות נוצר פקק גדול ולקח לאנשים 40 דקות להכנס. אמא נגעה בכ"כ הרבה אנשים – אגלה לכם שהופתעתי ממספר האנשים שהגיעו. הגשם השוטף פסק ממש לפני שהחל מסע הלוויה ולאחר שכוסה הקבר, החל לרדת שוב.
לשבעה הגיעו חברי כנסת, שופטים, מנכ"לים. בשבעה שאלתי את לאון קופלר, מנכ"ל סופר-פארם, למה סופר-פארם מצליחה ואין אף רשת פארמה אחרת שמצליחה להתקרב אליה? הוא ענה לי בפשטות – "האנשים, זה הכל באנשים, אנשים כמו אמא שלך בנו אותנו, אנשים נדירים". נותר לי אלא רק לקוות שאגיע לקרסוליה של האישה הנפלאה הזו.
מעולם לא שמעתי את אמא שלי מתלוננת, על אף שגידלה 4 ילדים, ניהלה קריירה תובענית, ניהלה את הבית ביד רמה ובכל שבת הכינה אושסיבו נהדר, טיפלה באמא שלה ואף חלתה במחלה קשה. כלום לא שבר אותה, אך לבסוף הגוף שלה לא יכל לה, והיא עזבה אותנו.
עוד שהיינו קטנים (או שמא אומר "משוגעים קטנים"), אמא שלי הכילה את הכל, בסבלנות ואהבה. לא היינו ילדים קלים ותמיד מצאנו לנו תסבוכות להסתבך בהן כמו שרק משפחה עם ארבעה בנים יודעת למצוא. רק היום כאשר יש לי ילדים משלי, אני מבין את גודל ההקרבה בלהיות הורה בכלל ואת גודל ההקרבה של הורים שלי, של אמא שלי, בפרט.
אמא שלי זכתה לטייל בעולם, לראות שני ילדים מתחתנים, נכדים, אך לא צלחה לה הדרך לראות את כל פרי עמלה מבשיל.
כבר מעל חודש עבר מאז שנתכנסנו כולנו ליד מיטתה, להחזיק ידה לפני הסוף. אך הנה, זה כבר מטושטש, נראה כאילו היה לפני עשר שנים, ורק אתמול. אני עדיין לא מעכל…
ביהדות אבל על הורה נמשך שנה שלמה. במהלך השבעה תהיתי "מדוע שנה?". כיום אני מבין את גודל ההקרבה של הורה. אך אשתי הוסיפה ואמרה ששנה היא מעגל זמן שלם – בשנה שלמה עוברים לבד את כל ימי ההולדת של הילדים, של הנכדים, של ההורים, עוברים לבד את החגים, עוברים לבד את החופשים – את כולם עוברים לבד, ללא ההורה. רק לאחר שהושלם מעגל שלם שבו אפשר להרגיש בחסר באופן מלא, תם האבל.
את המילים שנאמרו רגע לפני שיצאנו ללוותה בדרכה האחרונה, המילים הכנות והרגישות והאוהבות ביותר שלא הייתי יכול לכתוב טוב יותר, כתב אבא שלי, כאן.
חוה ברק, ידידתה, כתבה בעיתון:
אני אוהב אותך אמא ואוהב אותך תמיד, אני כבר מתגעגע.
יום למחרת הלוויה, נולדה לי בת שקראתי על שמך.
תנחומי הכנים. תמיד עצוב לשמוע דברים כאלה
עצוב
תחזיק מעמד.
משתתף בצערך. שלא תדע עוד צער
משתתף בצערך. מחלה ארורה, אני מאמין שהמוח האנושי ימצא גם לה פתרון בעתיד הלא רחוק גם אם חלקי כדי
שבני אדם יוכלו לחיות באיכות חיים ולמות בשיבה טובה. שלא תדע עוד צער.
משתתף בצערך. נשמע שאמך הייתה אישה מיוחדת ומקווה שתמצא נחמה בהמשכיות ובלידת הבת.
קבל את תנחומי על מות אימך
שלא תדע עוד צער,
מזל טוב על הילדה, התזמון של הדברים מדהים, הכתיבה שלך גם בנושאים מחוץ למניות יפה ומרגשת , תמשיך לכתוב…
משתתף בצערך. יפה ומרגש כתבת על אמך, שנאמר דברים מן הלב נכנסים אל הלב. בשמחות בלבד.
משתתף בצערך. שלא תדע עוד צער.
אסף כיף לראות שאתה משתף ככה בחייך האישיים, משתתף בצערך ובצער המשפחה,
תמשיך לכתוב בצורה המיוחדת שלך, פשוט תענוג.
המילים של אבא שלך מאוד מרגשות, זכית שגדלת להורים עם כזאת אהבה גדולה ביניהם. מזל טוב להולדת הבת!
תנחומיי הכנים. יהי זכרה ברוך.
משתתף בצערך יהי זכרה ברוך…
עצוב לשמוע על אנשים טובים שהחיים שלהם נגמרו באמצע הדרך
בצד האבדן הכואב נוצרו גם חיים חדשים וזה מחמם את הלב..
הרבה ברכות להולדת הבת אור ושמחה בלב ..
אסף, שלא תדעו צער
בד"כ לא מגיב כי אין לי שום דבר חכם לכתוב.
אבל זמנים כאלה הם לא זמנים לדברים לדברי חוכמה.
משתתף בצערך. גם אמי נפטרה לפני שנה אחרי מאבק רב שנים. לצערי לא הבנתי בזמן אמת שזה הסוף.
הלוואי ונצליח להראות בחיינו שאנו ראויים לאמהות כאלה.
תנחומי, מרגש ועצוב.
תנחומיי הכנים ושלא תדעו צער (לפחות לעוד שנים רבות).
גם אבי נפטר מהמחלה הארורה השנה ואני מבין את את כאבך.
שתהיה נפשה צרורה בצרור החיים.
ברכות להולדת הבת המתוקה.
צר לי לשמוע, משתתף בצערך. שלא תדעו עוד צער.
ברכותי הרבות להולדת הבת. הילדים מזכירים לנו מדוע אנו עובדים כאן כל כך קשה. ההמשכיות, העתיד. חבל שאמך לא הספיקה לראות את נכדתה החדשה – משוכנע שהדבר היה מסב לה אושר רב מאד.
משתתף בצערך אסף, שלא תדעו עוד צער.
שלומי
משתתף בצערך.
משתתף במערך ושלא תדע עוד צער
אסף, אני מצטער על אובדנך ומקווה שלא תדעו עוד צער.
מאוד מרגש הדברים שאביך ואתה כתבתם.
ובאותה נשימה אני מאחל לך מזל טוב על הקטנה. עם מטען גנטי שכזה מצפה לה עתיד גדול.
עצוב מאוד ומרגש מאוד.
יהי זכרה ברוך.
משתתף בצערך, אסף.
כתבת מילים מרגשות.
יהיה זכרה של אמא שלך ברוך.
שלא תדעו עוד צער.
ברוך דיין האמת
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.
אנשים טובים, גם שם ממשיך להיות להם טוב.
קח את הטוב שלה, והמשך במורשת…
משתתף בצערך.
שלא תדעו צער, רק בשמחות אסף.
התזמון מרגש…
מן השמים תנוחמו
ויבלע המוות "בכל צורה וכל דרך… אמן
מרגש מאוד.
מי ייתן ולא תדע עוד צער!
אסף, אני אף פעם לא מגיב. הפעם זה שונה.
עצוב, ומרגש מאוד. תנוחמו מן השמים.
מתוך הילד בן 30 של בנאי.
"ועכשיו את איתי,
את חזרת לבתי
אני קורא בשמך לביתי."
משתתף בצערך.
תודה ששיתפת, ריגשת אותי מאוד.
בטוח שלא קל מבחינתך לעסוק פה בעיניינים פרטיים שכאלה. אבל באופן לא מפתיע הדברים שכתבת פה מתחברים לי עם האופן בו אתה חושב וכותב גם על ההשקעות והעבודה שלך.
תהיה חזק ושיהיה המון אושר מהקטנה
משתתף בצערך. שלא תדע עוד צער.
אסף היקר ,משתתף בצערך .מן השמיים תנוחמו.
אני בטוח שאמך הייתה אישה מיוחדת.
דברי אביך היו מאוד מרגשים
יהיה זכרה ברוך.
משתתף בצערך
משתתף בצערך, יהי זכרה ברוך
אסף,אני משתתף בצערכם.
עצוב,ממה שקראתי נראית מאוד מיוחדת,נגעה בהרבה אנשים וצעירה,אין צדק בדברים האלה.
גרמת לי לבכות בבית קפה.
ופוסט כזה על אמא ראוי יותר מכל פוסט אחר להיות בבלוג על "השקעות ערך"…
אנחנו לא מכירים באופן אישי אסף, אבל אני קורא את הבלוג שלך באדיקות כבר כמה שנים. ברגע הראשון שקראתי את הפוסט חשתי ממש צביטה בלב כאילו מדובר בבן משפחה קרוב. הצטערתי מאוד לקרוא, ואכן ניכר שאמך היתה אישה מיוחד מאוד. שלא תדעו עוד צער! ותזכו להרבה נחת מבתכם החדשה.
אסף, משתתף בצערך. שלא תדע עוד צער.
אסף,
עברתי משהו דומה עם אימי.
המחלה. גיל צעיר.
מילים לא יכולות לנחם, אבל קיבלת מתנה מנחמת מאוד, את ביתך.
שלא תדע עוד צער
שלא תדע עוד צער.
תנחומיי שלא תדעו עוד צער אמן
תנחומיי.
מזל טוב!