לקנות מרקטפלייס בזיל הזול – חלק 1

כדי שזה לא יהיה ארוך מידי, בחרתי לפצל את הפוסט לשני חלקים, זה היה נחמד עם אקוובאונטי אז חשבתי שאנסה את זה שוב. אפשר לנחש את שם החברה בתגובות, אני לא אפרסם את הניחושים עד החלק השני שבו אציג את שם החברה. לזוכה המאושר אשלח 50,000 סטושי מהביטקויינים שקניתי בתחילת 2013!

מידי פעם אפשר למצוא מציאות של ממש בשוק המניות. מציאות שמעטים מצליחים לראות אותן לפני שההמון מסתער. לעיתים הערך כל כך חבוי כך שבסריקה לא מעמיקה מספיק, גם עין מנוסה תיטה לפספס את ההזדמנות. רעיון ההשקעה שאני רוצה להציג הוא מרקטפלייס, שנסחר כיום, מסיבות טכניות, במחיר מצחיק.

כמה מילים על מרקטפלייס או "שוק מקוון"

אחד העסקים הטובים ביותר בעולם הוא עסק המרקטפלייס. מרקטפלייס הוא בעצם אתר אינטרנט, עם או בלי תמיכה לוגיסטית, שבו מוכרים יכולים למכור סחורה וקונים יכולים לקנות בו סחורה. מרקטפלייס שכולנו מכירים הוא כמובן אמזון, או איביי, או JD. מרקטפלייסס מרוויחים על ידי גביית "מס" על השימוש בפלטפורמה מכל עסקה המתבצעת, כמעט תמיד מהמוכר. "המס" נקרא take rate, והוא נמדד לרוב באחוזים משווי העסקה. למשל בפלטפורמה עם טייק רייט של 10%, כאשר מישהו מוכר מוצר ששווה 100 דולר, הוא מקבל רק 90 דולר לחשבונו והפלטפורמה שומרת לעצמה 10 דולר מהעסקה.

די ברור שעסק כזה פועל לרוב עם הון חוזר שלילי, כי ההוצאות השוליות שלו בגין אותה עסקה הן בדיוק אפס מאופס, ולכן הצד של ההתחייבויות בהון החזר נושק לאפס. לעסק הזה אין מלאי ואין סיכונים הקשורים למלאי: הפחתות, התיישנות, מחנקי מזומן וכו'. לעסק כזה אין סיכון אשראי כי הוא לא מקצה אשראי ללקוחות – אם מתבצעת העברת כספים על הפלטפורמה, הפלטפורמה תנגוס בטרנזקציה וזהו. אין דיפולטים. בנוסף, ההחזר על ההון בעסקאות השוליות בעסקים כאלה, כשהם מתקרבים לסקייל, הוא כמעט אינסופי – כי על כל עסקה נוספת מרוויחים כסף שכולו יורד לשורה התחתונה, שהרי אין כמעט עלויות לעסקה השולית פרט לאלקטרונים שזורמים במחשב.

עסקי האינטרנט – עלות שולית אפס

לפני עידן האינטרנט, עסקים כמו המרקטפלייס לא היו קיימים. פעם עסק היה צריך קפיטל, והיתה תחרות על קפיטל. עסק שהיתה לו גישה לקפיטל הזול ביותר נהנה מיתרון תחרותי. עסקים שייצרו מזומן נהנו מיתרון כי יכלו לממן את עצמם. דאז, הבחירה הטבעית בין עסקים, מי ימות ומי יחיה, מי ישגשג ומי ינבול – נקבעה לפי העיקרון ש capital is scarce – החוסר המתמיד בהון. מכאן שהשוט הדארוויניסטי היתה הגישה לקפיטל.

אבל – מה קורה בעידן שהקפיטל הוא לא scarce? מה קורה בעסקים שבהם העלות השולית של טרנזקציה היא *אפס*? מה קורה אם עסקים מהדור החדש (שונא להשתמש במילים האלה), לא צריכים קפיטל? מעולם לא היו עסקים כאלה על הפלנטה, זו תופעה של עשרים ומשהו השנים האחרונות. אם לא קפיטל, מהו השוט הדארוויניסטי במקרה הזה? מסתבר, ולקח לי לא מעט זמן להבין את זה, שבעסקים השייכים "לעולם החדש" (שונא לומר את זה…), סוג הניתוח והמשקפיים שדרכם צריך להסתכל על העסק משתנים. עסקים כאלה עדיין נמדדים לפי שווי התזרים העתידי שלהם מהוון להיום, זו אקסיומה שלא משתנה – אבל הניתוח העסקי, הדרך שלהם להגיע לאותו תזרים מזומנים אינסופי מהוון להיום שונה בתכלית אם משווים אותם לעסקים מהעולם הישן.

עסקים שהם פלטפורמות של תוכנה, כמו למשל – מרקטפלייס, במיוחד בבגרותם, לא צריכים עוד קפיטל. הם לעיתים מגיעים לשלב הבוגר בחייהם כשהם טובעים בקפיטל, לעיתים עד כדי כך שזה מעצבן את המשקיעים, שזועמים על קופות המזומנים השמנות שמחזיקות אותן פלטפורמות. אפשר לראות את זה בכל עסק פלטפורמת תוכנה שתרצו – למשל מיקרוסופט הענקית – האם יש לה חוסר בקפיטל? מיקרוסופט נהנית מכמעט 100 מיליארד דולר נטו השוכבים בקופתה, קופה המתנפחת ב 15-20 מיליארד דולר ברבעון, כל כך מהר שכדי שהכסף לא יקבור את החברה, היא קונה מניות של עצמה ומחלקת דיבידנדים כדי לפייס את המשקיעים.

דוגמא נוספת היא למשל אדובי, שגם היא סובלת מבעיה חמורה של ייצור יתר של מזומן שאין לה מה לעשות איתו, וגם היא פונה לפתרון הקל של לרכוש את מניותיה בדליים. עסקי אינטרנט צעירים יותר דורשים קפיטל, אך הרבה, הרבה פחות מאשר עסקים מהעולם הישן (נראה אתכם פותחים מפעל לייצור מכוניות…). עסקים בעלי מאפיינים של פלטפורמה נוטשים את שלב ההזדקקות להון מוקדם הרבה יותר מאשר פעם, בדומה לפעוט שזונח את המוצץ שלו בגיל שנתיים (הילדים שלי), כאשר בעבר היו זונחים את המוצצים בשלב הרבה יותר מאוחר (אני זנחתי את המוצץ בגיל 6!).

למה אני מספר לכם את כל זה? אני חושב שזה יתחבר לקוראים רבים שהבינו שהשורה התחתונה, בעסקים כאלה משנה פחות מתמיד. אם פעם השורה התחתונה לא היתה משמעותית מאוד, כמו שהסביר באפט בעבר, בעסקים כאלה השורה התחתונה חסרת משמעות לחלוטין. בחלק מהמקרים, במיוחד במקרה שאציג בפניכם, העניין מתהפך: שורה תחתונה חיובית בשלב מוקדם היא סימן אזהרה. עסקים כאלה נמדדים במדדים אחרים שרלוונטיים יותר למודל העסקי שלהם, שבהם ניגע מייד.

תחרות, והשוט הדארוויניסטי

ראינו והבנו שהעסקים של פעם שרדו או שגשגו, נפצעו או נהרגו, קמו או נפלו- על פי המזומן, או הקפיטל והגישה שלהם אליו. אז אם העסקים החדשים האלה לא ממש צריכים כסף, מה הם כן צריכים? מה קובע בגזרת האינטרנט מי ימות ומי יחיה? מי הדארווין שלהם? לדעתי הדארווין של העסקים האלה, והמקום החשוב ביותר שאליו צריך להפנות מבט, הוא הפופולריות והנגזרים שלה – אפקטי רשת, דבקות הפלטפורמה, כמה ערך המשתמש מקבל, ועוד, וכמובן – הנגזרת הידועה שתמיד נכונה – תחרות. כדי להסביר מעט על התחרות בנוגע למרקטפלייסס, צריך להבין עוד קצת על הדינמיקות בעסקים כאלה.

מרקטפלייס כמעט תמיד נמצא בחוסר שיווי משקל עסקי: אם הגיע מוכר לפלטפורמה, הוא מוסיף מעט ערך לכל אלפי המשתמשים שקיימים כבר בפלטפורמה. בגלל שהגיע מוכר חדש, וערך הפלטפורמה עלה בעיני המשתמשים, מגיע קונה חדש. הקונה החדש הזה מוסיף מעט ערך לכל אלפי המוכרים על הפלטפורמה. היות והפלטפורמה עכשיו אטרקטיבית מעט יותר עבור המוכרים, מגיע שוב מוכר חדש, ואז קונה חדש, והגלגל מסתובב ומסתובב ומסתובב- ובכל סיבוב הוא מאיץ ומתגבר. עסקים כאלה מוצאים שווי משקל בשתי נקודות: אפס, ואינסוף. זאת אומרת, אם נתרגם לעברית (אנגלית) צחה – אלה עסקים של winner takes most /all. ברגע שקם מרקטפלייס איכותי ונוח, כנראה שסוף הסיפור הוא שנתח השוק שלו יהיה – כל השוק, או רוב השוק.

יותר מכך – בין שתי הנקודות האלה, 0% מהשוק ו 100% מהשוק, פלטפורמות מוצלחות לרוב מאיצות ככל שהן גדלות, בשלב בו הן עוברות מפלטפורמה קטנה לבינונית. אפשר גם את התופעה הזו לראות באמזון, או מרקדו ליברה. פלטפורמת מסחר טובה יכולה לצמוח 18% בשנה, 20% בשנה, 22% בשנה, 18% בשנה ואז פתאום כשהיא מגיעה למסה קריטית, הקצב עולה ל 30%, 35%, 50% וכו'. דבר זה עומד נגד ההגיון – החברה מאיצה כשהיא גדלה? אבל כן – הפלטפורמות האלה מאיצות כשהן גדלות. הסיבות לכך הן רבות: חדירה עמוקה יותר לתודעה ולמיינסטרים (עקומת ה S הידועה), הצעה של מוצרים נוספים (כמו תשלומים, לוגיסטיקה, פרסומות, ועוד – כשיש לחברה כל כך הרבה מידע על הלקוחות והמוכרים יש המון אפשרויות), דיכוי מתחרים קטנים יותר רק בשל לקיחת נתח שוק, יותר הון זמין להשקעה בחדשנות ובפרסום וגם מתן האפשרות להנהלה לקחת סיכונים, ועוד.

אפשר לראות את הדינמיקה הזו באמזון – בתחילה אמזון צמחה כמו אש בשדה קוצים, בקצבים תלת ספרתיים בשנה. לאחר מכן האטה לאיזור 20% בשנה ואז היו לה שתי תקופות של האצה – ל 33%, האטה, ואז שוב האצה ל 44%. אפילו כיום, למרות שהיא ענקית, היא עדיין צומחת 20-30% בשנה.

האם יש מישהו שבאמת יכול להתחרות בה באמריקה? כיום, לאחר שאמזון מבוססת, אם מוכר לא נמצא על הפלטפורמה של אמזון, הוא לא קיים. גם אם יבוא מתחרה, הוא לא ינגוס באמזון – כי כל מוכר יפתח חשבון גם באותו מתחרה וגם על הפלטפורמה של אמזון, הרי זה האינטרס שלו למכור כמה שיותר. בכך, אמזון, בעצם נוכחותה, מעכבת גדילה של מתחרים חדשים – שהרי היא כבר פתרה את הצורך של המשתמשים ושל המוכרים, ומתחרה חדש יצטרך לפתור צורך אחר – למשל להוריד במחיר של הטייק רייט – אבל זו תחרות מסוג אחר, הרבה הרבה יותר חלשה.

למשל, אם אני מוכר מכונות כביסה באמזון, ואני מוכר 1000 מכונות כביסה בחודש, כדי שמתחרה ישכנע אותי לעבור לפלטפורמה שלו ולמכור אצלו 5-10 מכונות בחודש הוא צריך ממש, אבל ממש לרדת במחיר של הטייק רייט. לירידה שכזו יש מחיר – אפשר פחות להשקיע ב R&D, בשווק, המוצר יהיה פחות טוב ואנשים יקבלו משכורות נמוכות יותר ולא ירצו לעבוד בפלטפורמה החדשה (בהתחלה העסק כן צריך מזומן!). ובכלל, למה שיגיעו קונים לפלטפורמה החדשה, כשיש להם פלטפורמה מוכרת שעובדת? רק אם המחיר יהיה משמעותית יותר נמוך. אז האם, אני בתור מוכר, מוכן להוריד מחיר בשביל להכנס למערכת החדשה? למה לי לעשות את זה? ואם משתמש יראה שאני מוכר באמזון במחיר X ובמערכת החדשה במחיר X פחות כמה שקלים, והוא קנה באמזון? לא נעים. הוא ירגיש שנדפק ואני שרוף אצלו – הוא עלול לתת לי ביקורת שלילית באמזון שהיא ערוץ המכירות הראשי שלי וככה בשביל להגדיל את המכירות ב 1% הרגתי 99%. חוץ מזה, למה שאני אוריד מחיר בעבור פלטפורמה חדשה, שתתחרה במכירות שלי עצמי באמזון? אין הגיון במהלך כזה. הפתרון הוא שאולי המערכת תספוג חלק מההורדה במחיר ותסבסד את המוכרים על ידי זה שתוריד את המחירים בחלק מהטייק רייט. אבל אז חוזרים לבעיה הראשונה – טייק רייט נמוך מידי, וגם מוכרים שמוכרים בשני מחירים שונים באינטרנט, איפה שקל להשוות, כאשר רוב המכירות שלהם הם באמזון… בכך הם מסכנים את ערוץ המכירות העיקרי, בשביל למכור בזול יותר במקום אחר? זה לא קורה. אחרי כל בליל האינטרסים הזה, האם שווה בכלל להתעסק בזה? לדעתי זה לא שווה את הטרחה, ובנוסף אמזון יכולה לומר לאותו מוכר שאם הוא מוכר אצל הפלטפורמה המתחרה, מערכת היחסים שלה עם אותו מוכר בסיכון (והיא עושה את זה!).

בקיצור – להתחרות במרקטפלייס שעובד כבר זו משימה מאוד מאוד קשה, אולי אפילו בלתי אפשרית. מכאן גם אפשר להבין מדוע מודדים פלטפורמות במספר משתמשים ובנתח שוק – אלמנטים אלה רלוונטיים פי כמה מאשר "השורה התחתונה" או כמה החברה מרוויחה כיום. תיאורטית, השורה התחתונה ידועה כבר מראש כי העסקים האלה מתוכננים לכבוש את כל השוק. כל מה שצריך הוא הוא שלא תהיה טעות בדרך, זה הכל.

הסיכון

אז איפה הסיכון? כפי שנרמז, הסיכון טמון בדרך מ 0 ל 100% מהשוק. בהתחלה, ממש כשהנבט יוצא מהזרע ועדיין מחובר לפסיגים, ממש אז, הפלטפורמה היא הכי פגיעה. מתחרה יכול בקלות רבה לזנב באותה פלטפורמה בעזרת מאמצי שווק, גיוס לקוחות, לגנוב נתח שוק ולהשחיר פנים.

לא רק זאת, ההנהלה יכולה לבחור בדרך לא נכונה. למשל, הנהלה שבוחרת בהצגת רווח למשקיעים על חשבון האטת הצמיחה של אותו מרקטפלייס, עשויה להשהות את הזמן שיקח למרקטפלייס להשתלט על השוק ולתת זמן למתחרה לצוץ. אלמנט נוסף יכול להיות חויית לקוח לא טובה, מה שעשוי למתחרה עם ביצועים טובים לקום ולתת פייט רציני, ולכבוש את נתח השוק כאשר הוא מציע חווית קניות טובה ממש – למשל, אמזון מול איביי:

And it is striking to remember how recent all of this is. We did not start out as the largest marketplace—eBay was many times our size. It was only by focusing on supporting sellers and giving them the best tools we could invent that we were able to succeed and eventually surpass eBay. One such tool is Fulfillment by Amazon, which enables our third-party sellers to stow their inventory in our fulfillment centers, and we take on all logistics, customer service, and product returns. By dramatically simplifying all of those challenging aspects of the selling experience in a cost-effective way, we have helped many thousands of sellers grow their businesses on Amazon.

ג'ף בזוס, בהצהרה מול ועדת התחרות של הקונגרס, יולי 2020

היופי בעסקים כל כך טובים כמו מרקטפלייס, הוא שגם כשלון צורם כמו איביי, שהיה המרקטפלייס הגדול בארצות הברית, והפסידה בקרב שוק על ירך לאמזון, נראה ככה בעשר השנים האחרונות:

ממחיר של מעט פחות מ 12 דולר ב11 בינואר 2011, איביי כיום נסחרת סביב 53 דולר, פי 4.4, בלי לקחת דיבידנדים בחשבון. מדובר בתשואה של 16% שנתי (הגרף מתואם לספינאופים). ההכנסות של איביי מספרות סיפור קצת שונה – ושם רואים צמיחה יחסית אנמית, חד ספרתית גבוהה בשנה בדרך כלל.

ביולי 2015, איביי החליטה לעשות ספינאוף לפייפל שאותה רכשה ב 2002, כתוצאה מלחץ של קארל אייקאן. דאז, כל משקיע באיביי קיבל מניית פייפל בעבור כל מניה של איביי שהחזיק (יחס ספין 1:1). כיום, איביי שווה 37 מיליארד דולר, פייפל שווה 278 מיליארד, פי 8 מאיביי כולה. נניח שאותו משקיע, ברגע שקיבל את פייפל לידיו, מכר אותה וקנה את איביי (זו המשמעות של תיאום לספינאוף).

כלומר שגם אם בחרנו במרקטפלייס בוגר שאיבד מכוחו לאורך השנים, זה שככל הנראה הוא הגרוע בשוק שלו, עם הנהלה שעשתה המון טעויות, ובנוסף לכל לא החזקנו בספין הנהדר של פייפל שעלה מאז פי 6-7, גם אז במקרה הגרוע עשינו 16% שנתי לאורך עשר שנים. ככה זה כשהרוח נושבת בגבך – גם הטעויות פחות כואבות. כשדגים בבריכה הנכונה גם דג פחות טעים הוא נהדר.

בחברות כאלה קל לראות את השוט הדארווינסטי פועל – המשתמשים מצביעים ברגליים וגלגל התנופה האדיר מאט או נעצר: הצמיחה מאטה, הפופולריות נסוגה ונתח השוק יורד.

איך מודדים מרקטפלייס?

לדעתי הדרך הנכונה למדוד מרקטפלייס היא על ידי קצב הצמיחה שלו, כמות הסחורה שעוברת דרכו ביחס לשוק, מספר המשתמשים, מספר המוכרים, גובה הטייק רייט, עומק החדירה לשוק והיכולת של ההנהלה לנווט את הספינה.

קצב הצמיחה של מרקטפלייס יכול להצביע על הרבה דברים – קצב צמיחה גבוה עשוי לרמז על הצעת ערך גבוהה ללקוח וגם למוכר, ועשוי לרמז על בריאות המודל העסקי. כמות הסחורה שעוברת דרכו יכולה לרמז אף היא על אותם דברים, והיא לא תלויה ב TAKE RATE ששינויים בו עשויים להשפיע על הצמיחה שרואים. כמות הסחורה נמדדת ב GMV, או Gross merchandise value, שזה בסך הכל שווי הסחורה שעברה דרך הפלטפורמה. אם יודעים מהו הטייק רייט הממוצע של אותה פלטפורמה, הכפלה של אותו טייק רייט ב GMV יתן את השורה העליונה של אותה פלטפורמה.

עומק החדירה הוא גם אלמנט מאוד חשוב- למשל, Mercado Libre, האמזון של דרום אמריקה, היא חברה גדולה. אבל אם ניקח בחשבון שהחברה פעילה בעיקר בברזיל וארגנטינה, ועומק החדירה של האי קומרס בכל דרום אמריקה הוא רק 4% בעוד שבאנגליה למשל הוא 20%, אנו מבינים שיש פה עוד ה-מ-ו-ן לאן לצמוח. גם להגדיל את עומק החדירה של קניות באינטרנט (למשל מ 4% ל 20%), וגם את נתח השוק מתוך אותם 4%.

השוליים הגולמיים של חברות מרקטפלייס הם בדרך כלל מעל 90%, כי מהרגע שאותו מרקטפלייס גבה את "המס" שלו על הטרנזקציה, אין הרבה הוצאות גולמיות. רוב ההוצאות הן בשורת התפעול: שכר לעובדים, השקעה ב R&D בכדי ליצור מוצרים חדשים (כמו למשל תשלומים, פרסומות, אינטגרציה ועוד) וכמובן ומאוד מאוד חשוב – שיווק, שיווק, שיווק – הוצאה שעוזרת להאיץ את הגלגל שדיברתי עליו קודם (יותר משתמשים, יותר מוכרים, יותר ערך).

היות והחברות האלה, לפחות אלה המנוהלות נכון, משקיעות את כל מה שהן יכולות חזרה בעסק – דהיינו ב R&D ובשווק, מהסיבות שתיארתי קודם (להאיץ!!!), אי אפשר למדוד אותן על רווחים. אולי נעז ונגיד אפילו שאסור שיהיו להן רווחים. הדרך הקלה והגסה ביותר למדוד התקדמות החברה ויצירת הערך שלה הוא על ידי מבט על ה GMV, שהוא בסופו של דבר הנתון הגולמי ביותר שממנו אפשר לגזור הרבה פרמטרים, כמו נפח השימוש בפלטפורמה, פוטנציאל ההכנסות מהפלטפורמה (על ידי משחק עם הטייק רייט), קצב הצמיחה שלה, וגם – התמחור שלה. דרך נוספת היא על ידי התבוננות במכפיל מכירות.

ישנן הרבה צורות למדוד תמחור של מרקטפלייסס, המדד הפופולרי ביותר למדידת מרקטפלייסס בעולם הוא לפי כפולות של ה GMV שלהם, כאשר השוני בינהם הוא כמובן גודל השוק הפוטנציאלי, גובה הטייק רייט (על ציור שמן Etsy יכולה לקחת יותר מאשר איביי יכולה על כבל של אייפון), קצב הצמיחה ב GMV.

נכון לכתיבת שורות אלה, הנה תמחורים של כמה מרקטפלייסס על ה GMV שהם השיגו בתשעה חודשים בשנה שעברה (2020, עדיין אין דוחות שנתיים), וקצב הצמיחה של כל מרקטפלייס. אמנם 2020 היתה שנת קורונה, אבל קצב הצמיחה גבוה ככל שיהיה, עדיין מאפשר להשוות בין החברות. בכדי לחשב GMV שנתי חילקתי את ה GMV בתשעה חודשים ב 3 והכפלתי ב 4.

שם חברה	GMV לשנת 2020 (מיליארדים)	מכפיל מכירות 2020	קצב צמיחה	טייק רייט	EV/GMV
Etsy	8.9 (דולר)	15.5	102%	5%	2.6
FarFetch	2.8 (דולר)	15.8	52%	32%	7.3
eBay	97 (דולר)	3.9	~10%	10%>	0.4
MercadoLibre	19 (דולר)	26.0	42%	19%	4.6
חברה X	32 (מטבע X)	22.9	52%	9.2%	2.6
Ozon	162 (רובל)	7.2	93% (מתואם מטבע)	?	3.7
החברה שלנו	0.19 (דולר)	8.2	102%	11%	0.9

מה אפשר לראות מהטבלה?

באופן כללי, ככל שהטייק רייט יותר גבוה, מכפיל ה GMV גבוה יותר. ככל שקצב הצמיחה גבוה יותר, מכפיל ה GMV גבוה יותר.

איביי, שלפני המשבר כמעט ולא צמחה, מקבלת את התמחור הכי נמוך ובצדק. כל השאר, בלי יוצא מן הכלל, מקבלות מכפיל GMV מעל 2. מכפילי המכירות כמעט תמיד מעל 10, פרט לאוזון הרוסית. לרוב, החברות שצומחות הכי מהר, הן אלה שמקבלות את התמחורים הגבוהים יותר. החברה שלנו, שצומחת הכי מהר בקטגוריה (תיקו עם Etsy), היא הכי זולה, היחידה שמתומחרת מתחתיה היא איביי, חברה שהיא בגדר דינוזאור!

כדי שהחברה שלנו תגיע לרמת התמחור של חברותיה מבחינת GMV, היא צריכה לעלות פי 3 מחר בבוקר. אם נסתכל על מכפיל מכירות, מדובר על טיפה פחות מפי 3. אם היא תשמור על קצב צמיחה נאה של כ 50%, פחות מקצב הצמיחה שלה 2020 אך גם פחות מ- 2019, אז המספרים בכלל מתחילים להיות משוגעים – אם לא טעיתי כמובן, ולפי הנחות סבירות והיכרות עם תמחורים של עסקים מקבילים, מניות החברה יעלו בין פי 4 לפי 17 בחמש השנים הבאות. זאת לפי החישוב הבא: אני מניח שבעוד 5 שנים החברה תקבל תמחור של פי 2.5 על ה GMV, ואני מניח שה GMV יגדל ב 50% בשלוש השנים הבאות וב 30% בשנתיים שלאחר מכן. החישוב הזה מביא אותי לפי 17 על המחיר כיום, אם נניח שאני טועה ונניח שהחברה תצמח 20% בחמש השנים הקרובות ותקבל בתום התקופה מכפיל של 1.5 על ה GMV, נקבל עליה של קצת יותר מפי 4.

יבוא מישהו ויגיד שהחברה פצפונת והיא, כמו בדוגמא מעלה, נבט קטן שעדיין מחוברים לו הפסיגים, עדיין פגיעה, בשלב הסטארטאפ שלה. אבל, מה אם אספר לכם שהחברה הזו ידועה מאוד, ודי מבוססת בשוק שלה, ולא איזה סטארטאפ מסוכן? מה אם אספר לכם שהצמיחה בשנת 2020 היא לא איזה בליפ כמו שהיה לאיביי, גם ב-2019, לפני הקורונה, החברה הזו צמחה הכי הרבה מכל החברות האלה (75%), פרט לאוזון? מה אם אספר לכם שהיא רווחית כבר היום (בטעות)? ומה אם אספר לכם — שכמעט אף אחד לא יודע שהיא נסחרת?

לדעתי זו אחת ההשקעות המבטיחות של שנת 2021, וגם של השנים הקרובות.

גילוי נאות: יש לי ולקרן אחזקה במניות מרקדו ליברה (MELI), וגם בחברה הנידונה.