הכוכב שכבה

By | 03/08/2020

רובנו מכירים את הקלאסיקה:

"Many shall be restored that now are fallen and many shall fall that now are in honour."

Horace

כך נפתח הספר Security Analysis של גרהאם.

ברוס ברקוביץ, שהיה "מנהל העשור" בשנת 2010, נפל מגובהו כמו שכתב הוראס. ברוס היה כוכב מנצנץ בחריפותו ובתשואות שהשיג בעשור שכלל את המשבר הכלכלי של 2008, כוכב שנהניתי לצפות בראיונות איתו וללמוד ממנו. הכתבה שקישרתי אליה היא מ 2017, וכפי שאפשר לראות בציוץ הזה, ברוס כנראה לא ניצל את המשבר של הקורונה. כיום, אחרי עשר שנים מייגעות של תוצאות גרועות וכשלונות מהדהדים כמו סירס, אני יכול בפה מלא לומר שברוס נכשל.

איך יתכן שמשקיע אגדי כמו ברוס לא הצליח למצוא הזדמנות טובה יותר מאשר JOE במהלך המשבר? עם צוות של חוקרים, של אנליסטים, עם יקום שלם של מניות שגדל וגדל מיום ליום ככל שיותר ויותר אנשים פודים את הכסף מהקרן שלו והקרן קטנה וקטנה (ולכן יקום ההשקעות שלו הולך וגדל), האם זהו התיק הטוב ביותר? ברוס הוא משקיע שידע לנצל משברים בעבר, איך יתכן שהתיק שהיה לו לפני המשבר, מייצג את ההזדמנויות הטובות ביותר ביקום ההשקעות גם במהלך המשבר ולאחריו? לדעתי הסיכוי שמשהו כזה יקרה הוא נמוך מאוד.

כמו בכל תחום בחיים, ובמיוחד בתחום ההשקעות, חייבים לצמוח (לא ב AUM, אלא בראש, בהבנה) כדי לא להשאר מאחור. אחרי כל כך הרבה שנים בעולם ההשקעות, אני מבין את זה יותר מתמיד. הסיכון הזה, הסטגנציה המחשבתית, הוא הסיכון האמיתי בעולם ההשקעות, הרבה יותר מאשר בחירה לא נכונה בחברה. גם באפט הזקן, לאחר גיל 80, יצא מנקודת הנוחות שלו וקנה את אפל למרות שלא היה לו מעולם אייפון, ושקל הרבה מאוד שנים האם לקנות את גוגל (העובדה שלא קנה בעוכריו, וצ'ארלי מדבר על זה לא פעם).

זהו הסיכון שהכי מפחיד אותי, שלא נדע להשתנות בעדן. לכן אנו עובדים בכל שנה על הגמישות המחשבתית שלנו ועל היכולת שלנו להבין מודלים עסקיים חדשים. העולם שמסביבנו משתנה כל הזמן ובמהירות גדלה והולכת.

כמובן שיכול להיות ואנו גם נסבול מהתופעה שתאר הוראס בעתיד, ועדן לא תצליח להמשיך ולהתפתח. כמובן שיתכן ש Joe, אחרי עשר שנים, תעלה לפתע פי 10 ואני אוכל את הכובע, ואולי גם פרדי מק ופאני מיי, לאחר יותר מעשר שנים יצאו מהConservatorship ומניותיהם גם תעלנה פי 10. הלוואי, אף אחד לא אוהב לראות את הכוכב שלו כבה – זו התנסות מטלטלת. אבל גם אם זה יקרה, בעשר השנים האלו כל כך הרבה חברות אחרות יצרו כל כך הרבה ערך, וממשיכות ליצור ערך בכל שנה שעוברת. לא די בכך, גם אם אכן ברוס צודק וכל האחזקות שלו יעלו פי 10, אין בכך תועלת – אימרה ידועה היא שלהקדים בשוק ההון שקול ללהיות טועה. ברוס אט אט, בשקט בשקט, בתהליך איטי ועיקש, הפך לדון קישוט. דון קישוט הוא גיבור רומנטי בספרים, במציאות, דון קישוט, כמעט בכל המקרים, הוא כשלון קולוסאלי.

במהלך המחקר שלנו אנו רואים את אותן החברות שלא מסתגלות לשינוי ונעלמות, אותם כוחות עובדים בדיוק על מנהלי הקרנות שבוחרים את החברות. נקודות משבר הן הנקודות שבהן נבחנת הגמישות של אותן חברות, ואותם מנהלים. הרובסטי, הקשיח, נוטה להשבר. המסוגל לשינוי, מסתגל. משבר, מהמילה "שבר", הוא הזדמנות לשבור את הדפוסים הישנים, ולכן משבר מביא עמו הזדמנות לזוז מנקודת הנוחות, אבל רק אם נעשתה הכנה מבעוד מועד. כרגע אני מרגיש בנוח לומר שאני גאה בשינוי שעברנו בעדן ואני מקווה שנדע לעשות זאת שוב בעתיד. גם ניהול כסף הוא עסק – לכל דבר ועניין, עסק חי ומשתנה, ולכן גם ניהול כסף מצריך גמישות מחשבתית, יוזמה, תשומת לב לסביבה ולשינוי שחל בה, Innovation ו Education.

שינוי הוא חשוב, אך עם הגיל וההצלחה, אנשים מתקשים יותר ויותר להשתנות. זו גם הסיבה שמנהלי השקעות מנצחים את האינדקס לאורך תקופה, לעיתים ארוכה, ואז שוקעים במרה שחורה של בינוניות או אפילו תת-בינוניות. התופעות האלה הן בין השאר פרי של התבודדות, Groupthink (מנהל שמקיף עצמו בכאלה החושבים כמוהו), של סגנון ה Lone wolf, סגנון של "I call the shots" ו "my way or the highway" וחוסר היכולת לראות את התמונה הגדולה. אט אט דון קישוט מסתנן לתוך האסטרטגיה ושם נשאר. בעדן חקרנו את התופעות ארוכות הטווח האלה ואנו ערים להן, אפילו מחפשים אותן. אנו נותנים לעצמנו ציונים ומודים בפומבי (פנימית ומול המשקיעים שלנו) בטעויות ובכשלונות שלנו.

לדעתי, אלת המזל האירה פנים לבאפט בכך שהפגישה אותו עם צ'ארלי פעם אחת, והאירה את מזלו פעם נוספת בכך שהם חברו יחדיו ויצרו שותפות, שיצרה לבעלי המניות של ברקשייר מאות רבות של מיליארדים. בעדן, המזל שלנו הוא שאנו שלושה. תמיד יש חשיבה שוברת מוסכמות ופעמיים בשבוע מתקיימים דיונים מפרים באורך של מספר שעות. כל אחד מאיתנו צריך לוותר לאחר וצריך לתת מקום לאחר. כך מוטמע תהליך של דיכוי האגו ולמידה מתמדת. לאגו אין מקום, אגו מפרק שותפויות והורס השקעות. האגו צומח עם הזמן וההצלחה ומגדיל תופעות שליליות של עקשנות, חוסר פתיחות לאחר וחוסר סובלנות. באפט הרבה יותר עשיר ממאנגר, אבל לאגו אין מקום בניהול השקעות. כשעובדים בצוות, מְתַרְגֵּלים סובלנות, דיכוי האגו ופתיחות כל הזמן. התכונות האלה הן כמו שריר שצריך אימון מתמיד כדי להשאר בכושר.

כיום, כשעדן כבר כמעט בת עשר שנים, אני מתרגש כאילו זו השנה הראשונה. לדעתי, העשור הבא יהיה פורה לא פחות מהעשור שכמעט מאחורנו. אני לא יכול להבטיח הצלחה, אבל אני כן אוכל להבטיח שאני אהנה מהדרך כאילו אתמול צעדתי את הצעד הראשון, אחד המרכיבים החשובים בהצלחה ארוכת טווח.

7 thoughts on “הכוכב שכבה

  1. יואב אורון

    אתחיל בסייפא של דבריך אסף. להתנהל מהאגו הוא גרוע בחיים בכלל. לא רק בהשקעות. תראה את הפוליטיקה בישראל במשבר הקורונה. לא ראיתי ולו אדם אחד (!!!) שמצר על תחזיות האימים שהוא הציג ופמפם, והנזק הכלכלי המטורף וחסר הפרופורציות שהן גרמו. להפך, הם עוד ממשיגים ללהג. ורשימת מפחידני הקורונה ארוכה מאוד. מעטים האנשים שמצליחים ויודעים להתנהל לא מתוך האגו, ובתחום כמו השקעות, מדובר בתכונה שהיא חיונית על מנת להצליח לאורך זמן. זאת עוד אחת מהסיבות שאני חושב שמעטים מאוד האנשים שיכולים להצליח בהשקעות לאורך זמן.

    העניין השני והחשוב יותר הוא משהו שכבר כתבתי לך בעבר בתגובה לאחד הפוסטים (נראה לי שזה היה ביוזר של אשתי, רונית אורון). אתה כותב בשנה-שנתיים האחרונות פוסטים על השינוי המנטלי שעברת כמשקיע ואני בהחלט מכבד ומעריך את החשיפה, אבל מילה אחת חסרה לי מאוד בכל אותם פוסטים, וכבר ציינתי את זה כאמור בעבר. המילה היא תשואה. התשואה שאנו עושים לאורך זמן בשוק ההון היא המבחן היחיד להצלחתנו והיא הסיבה שאנחנו בכלל עוסקים במה שאנחנו עוסקים. שינויים באישיות ובמנטליות שלנו לא שווים כלום בשוק ההון, אם הם לא מלווים בתשואה גבוהה. אני מעריך שחלק מהשינויים שעשית מבחינה מנטלית וכתוצאה מכך גם בבחירת ההשקעות נובעים מסיבה אחת ויחידה – לא היית מרוצה מהתשואה שלך. צריך לזכור ולהזכיר את זה. הרי בן אדם שעושה תשואה גבוהה לאורך זמן, לא מחפש לעשות שינויים מנטליים, שהרי אם זה לא מקולקל, אז למה לתקן?

    המבחן כעת יהיה אם עוד נגיד 3 שנים מעכשיו, התשואה תהיה משביעת רצון בעיניך. רק אז תדע אם השינוי המנטלי שעברת היה בעל משמעות מעשית מבחינת השורה התחתונה. זה לטעמי, המבחן היחיד.

    Reply
  2. Assaf G

    יש עוד הרבה "כוכבים" שאני זוכר מהתקופה שהתחלתי לקרוא על השקעות ערך, שפחות מצליחים עכשיו- דויד אניהרון, ביל אקמן (לזכותו יאמר שהוא חווה עכשיו תקופה יותר טובה). אפילו מהקהילה הקטנה שיש בארץ.
    מעניין אם זה בגלל שיש לך EDGE מסוים הוא בסופו של דבר יעלם. האם אתה צריך כל הזמן להמציא לגלות EDGE חדש.

    Reply
  3. DAHUJI1980

    פוסט מעניין… נהנתי לקרוא 🙂
    תודה לך.

    Reply
  4. Baruch Grinfeld

    ברוס לא מצא את joe במהלך הקורונה, הוא למעשה השתלט עליהם לפני 4-5 שנים, הוביל אותה לשינוי עצום שעדיין לא מתבטא בדוחות ככ אבל רק לראות את הפרוייקטים שהם מפתחים כדי להבין שהם לא אותה חברה.
    אולי דווקא הוא זה שעשה את השינוי, והלך על מהלך שיתן לו פי 10 (ואולי אפילו פי 20, התכתבתי עם kuppy על החברה, לדעתו היא אחת הזולות היום בבורסה) ברגע שהשוק יתחיל להבין מה היא שווה.
    ובנוסף תתן לו עליית ערך של 10 אחוז שנתי לאורך 20-30 שנה (לאחר הפי 10).
    גם הסיפור של פאני ופרדי תופס תאוצה, כך שבגדול לא הייתי מספיד אותו (למרות סירס).
    ביל אקמן הוא דון קישוט, ברוס ברקוביץ קצת פחות.
    לדעתי.. 🙂

    Reply
    1. אסף נתן

      היי ברוך!
      לא כתבתי שברוס מצא את ג'ו בקורונה, בנוסף הוא גם לא מצא אותה לפני 4-5 שנים. ברוס מחזיק בג'ו מעל 12 שנים, מאז רבעון ראשון של שנת 2008. מה שכתבתי הוא שאני לא מבין איך הוא לא זיהה משהו טוב יותר מג'ו במהלך חודש מרץ.

      אני ממש מקווה שאחרי 12 שנים ג'ו באמת תעלה לו פי 10 או פי 20, אחרי כל כך הרבה סבל מגיעה לו קצת נחת. כמו שכתבתי בפוסט, לאף אחד לא נחמד לראות את הכוכב שלו כבה. אני רק מקווה שתישאר לו קרן בשביל להנות מהפי 10 הזה (רמז קל למה שכתבתי – לנהל קרן זה גם עסק).

      (מי זה KUPPY?)

      הסיפור של פאני ופרדי תופס תאוצה כבר חמש שנים ולא זז. אני לא מעודכן בפרטים אבל זה גם סיפור של דון קישוט וקשה לי להאמין שבמהלך חודש מרץ לא היו הזדמנויות טובות יותר מאשר פאני ופרדי.

      ברוס נראה פחות עקשן (הוא גם מתראיין פחות) וביל באמת יותר רעשן. אבל שניהם דוגמא לדון קישוטים בתקופות כאלה ואחרות. ההצמדות של ברוס לאותן ההשקעות במשך מעל עשר שנים לאחר שנתנו לו אפס תשואה, בעוד הקרן שלו מתרסקת בתשואה ובנכסים, וסקטורים אחרים עושים ג'ובות, היא יותר דון קישוטית לדעתי, לפחות אקמן משתנה.

      Reply
  5. Ran Moshe

    אני חושב שהטענה שברקוביץ׳ קופא על שמריו היא קצת מוזרה:
    – סיינט ג׳ו היא למעשה פרוייקט של יזמות נדל״ן שהוא לקח על עצמו. הוא מתכוון לפתח אזור עירוני חדש, ולהיות הבעלים של חלק גדול ממנו – ולהשתמש בתזרים שמגיע בתור permanent capital. מאד לא גרהם-דוד, אולי כן באפט-בזוס – נראה עם הזמן.

    – פאני ופרדי הם הימור משפטי ופוליטי – כמעט בלי קשר לשום תיאוריה קיימת של השקעות ערך

    לגיטימי לרדת עליו בגלל התשואות הגרועות, אבל להגיד שהן הגיעו בגלל קיבעון מחשבתי זה לא נכון

    וגילוי נאות – יש אחזקות 🙂

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *