הכוכב שכבה

רובנו מכירים את הקלאסיקה:

"Many shall be restored that now are fallen and many shall fall that now are in honour."

Horace

כך נפתח הספר Security Analysis של גרהאם.

ברוס ברקוביץ, שהיה "מנהל העשור" בשנת 2010, נפל מגובהו כמו שכתב הוראס. ברוס היה כוכב מנצנץ בחריפותו ובתשואות שהשיג בעשור שכלל את המשבר הכלכלי של 2008, כוכב שנהניתי לצפות בראיונות איתו וללמוד ממנו. הכתבה שקישרתי אליה היא מ 2017, וכפי שאפשר לראות בציוץ הזה, ברוס כנראה לא ניצל את המשבר של הקורונה. כיום, אחרי עשר שנים מייגעות של תוצאות גרועות וכשלונות מהדהדים כמו סירס, אני יכול בפה מלא לומר שברוס נכשל.

איך יתכן שמשקיע אגדי כמו ברוס לא הצליח למצוא הזדמנות טובה יותר מאשר JOE במהלך המשבר? עם צוות של חוקרים, של אנליסטים, עם יקום שלם של מניות שגדל וגדל מיום ליום ככל שיותר ויותר אנשים פודים את הכסף מהקרן שלו והקרן קטנה וקטנה (ולכן יקום ההשקעות שלו הולך וגדל), האם זהו התיק הטוב ביותר? ברוס הוא משקיע שידע לנצל משברים בעבר, איך יתכן שהתיק שהיה לו לפני המשבר, מייצג את ההזדמנויות הטובות ביותר ביקום ההשקעות גם במהלך המשבר ולאחריו? לדעתי הסיכוי שמשהו כזה יקרה הוא נמוך מאוד.

כמו בכל תחום בחיים, ובמיוחד בתחום ההשקעות, חייבים לצמוח (לא ב AUM, אלא בראש, בהבנה) כדי לא להשאר מאחור. אחרי כל כך הרבה שנים בעולם ההשקעות, אני מבין את זה יותר מתמיד. הסיכון הזה, הסטגנציה המחשבתית, הוא הסיכון האמיתי בעולם ההשקעות, הרבה יותר מאשר בחירה לא נכונה בחברה. גם באפט הזקן, לאחר גיל 80, יצא מנקודת הנוחות שלו וקנה את אפל למרות שלא היה לו מעולם אייפון, ושקל הרבה מאוד שנים האם לקנות את גוגל (העובדה שלא קנה בעוכריו, וצ'ארלי מדבר על זה לא פעם).

זהו הסיכון שהכי מפחיד אותי, שלא נדע להשתנות בעדן. לכן אנו עובדים בכל שנה על הגמישות המחשבתית שלנו ועל היכולת שלנו להבין מודלים עסקיים חדשים. העולם שמסביבנו משתנה כל הזמן ובמהירות גדלה והולכת.

כמובן שיכול להיות ואנו גם נסבול מהתופעה שתאר הוראס בעתיד, ועדן לא תצליח להמשיך ולהתפתח. כמובן שיתכן ש Joe, אחרי עשר שנים, תעלה לפתע פי 10 ואני אוכל את הכובע, ואולי גם פרדי מק ופאני מיי, לאחר יותר מעשר שנים יצאו מהConservatorship ומניותיהם גם תעלנה פי 10. הלוואי, אף אחד לא אוהב לראות את הכוכב שלו כבה – זו התנסות מטלטלת. אבל גם אם זה יקרה, בעשר השנים האלו כל כך הרבה חברות אחרות יצרו כל כך הרבה ערך, וממשיכות ליצור ערך בכל שנה שעוברת. לא די בכך, גם אם אכן ברוס צודק וכל האחזקות שלו יעלו פי 10, אין בכך תועלת – אימרה ידועה היא שלהקדים בשוק ההון שקול ללהיות טועה. ברוס אט אט, בשקט בשקט, בתהליך איטי ועיקש, הפך לדון קישוט. דון קישוט הוא גיבור רומנטי בספרים, במציאות, דון קישוט, כמעט בכל המקרים, הוא כשלון קולוסאלי.

במהלך המחקר שלנו אנו רואים את אותן החברות שלא מסתגלות לשינוי ונעלמות, אותם כוחות עובדים בדיוק על מנהלי הקרנות שבוחרים את החברות. נקודות משבר הן הנקודות שבהן נבחנת הגמישות של אותן חברות, ואותם מנהלים. הרובסטי, הקשיח, נוטה להשבר. המסוגל לשינוי, מסתגל. משבר, מהמילה "שבר", הוא הזדמנות לשבור את הדפוסים הישנים, ולכן משבר מביא עמו הזדמנות לזוז מנקודת הנוחות, אבל רק אם נעשתה הכנה מבעוד מועד. כרגע אני מרגיש בנוח לומר שאני גאה בשינוי שעברנו בעדן ואני מקווה שנדע לעשות זאת שוב בעתיד. גם ניהול כסף הוא עסק – לכל דבר ועניין, עסק חי ומשתנה, ולכן גם ניהול כסף מצריך גמישות מחשבתית, יוזמה, תשומת לב לסביבה ולשינוי שחל בה, Innovation ו Education.

שינוי הוא חשוב, אך עם הגיל וההצלחה, אנשים מתקשים יותר ויותר להשתנות. זו גם הסיבה שמנהלי השקעות מנצחים את האינדקס לאורך תקופה, לעיתים ארוכה, ואז שוקעים במרה שחורה של בינוניות או אפילו תת-בינוניות. התופעות האלה הן בין השאר פרי של התבודדות, Groupthink (מנהל שמקיף עצמו בכאלה החושבים כמוהו), של סגנון ה Lone wolf, סגנון של "I call the shots" ו "my way or the highway" וחוסר היכולת לראות את התמונה הגדולה. אט אט דון קישוט מסתנן לתוך האסטרטגיה ושם נשאר. בעדן חקרנו את התופעות ארוכות הטווח האלה ואנו ערים להן, אפילו מחפשים אותן. אנו נותנים לעצמנו ציונים ומודים בפומבי (פנימית ומול המשקיעים שלנו) בטעויות ובכשלונות שלנו.

לדעתי, אלת המזל האירה פנים לבאפט בכך שהפגישה אותו עם צ'ארלי פעם אחת, והאירה את מזלו פעם נוספת בכך שהם חברו יחדיו ויצרו שותפות, שיצרה לבעלי המניות של ברקשייר מאות רבות של מיליארדים. בעדן, המזל שלנו הוא שאנו שלושה. תמיד יש חשיבה שוברת מוסכמות ופעמיים בשבוע מתקיימים דיונים מפרים באורך של מספר שעות. כל אחד מאיתנו צריך לוותר לאחר וצריך לתת מקום לאחר. כך מוטמע תהליך של דיכוי האגו ולמידה מתמדת. לאגו אין מקום, אגו מפרק שותפויות והורס השקעות. האגו צומח עם הזמן וההצלחה ומגדיל תופעות שליליות של עקשנות, חוסר פתיחות לאחר וחוסר סובלנות. באפט הרבה יותר עשיר ממאנגר, אבל לאגו אין מקום בניהול השקעות. כשעובדים בצוות, מְתַרְגֵּלים סובלנות, דיכוי האגו ופתיחות כל הזמן. התכונות האלה הן כמו שריר שצריך אימון מתמיד כדי להשאר בכושר.

כיום, כשעדן כבר כמעט בת עשר שנים, אני מתרגש כאילו זו השנה הראשונה. לדעתי, העשור הבא יהיה פורה לא פחות מהעשור שכמעט מאחורנו. אני לא יכול להבטיח הצלחה, אבל אני כן אוכל להבטיח שאני אהנה מהדרך כאילו אתמול צעדתי את הצעד הראשון, אחד המרכיבים החשובים בהצלחה ארוכת טווח.