מי שהוריד את המכתב השנתי שלנו כבר יודע שהשותפות השקיעה בפלוס 500 (למשך כמה ימים בלבד לצערי) במהלך המשבר.
לאחר דין ודברים מהיר בשיחת ועידה, החלטנו לקנות את המניות. כשקנינו את המניות הראשונות בפלוס 500 הייתי לאחר 3 שעות נסיעה לחופשה עם המשפחה והייתי צריך להתחבר מהטלפון, למורת רוחה של אשתי. רק הגענו לכפר הנופש, אפילו לא נכנסנו לחדר. במגרש החצץ של החניה אמרתי לה: "יאללה לכי תטיילי עם בובוש, אני חייב להשאר פה באוטו ולסגור את הסיפור הזה". וככה עם הלפטופ על הגג של האוטו נקנו המניות הראשונות. איזה סיפורי קרב יהיו לנו לילדים. ממש כמו שבאפט מספר שהוא היה בטיול בילוסטון כש LTCM נפלה ודיבר עם הברוקר שלו בטלפון לוויני (קישור לספר סנואובול). רק שאצלו לא היתה קליטה ולכן הוא לא קנה את LTCM, לנו היתה קליטה טובה מאוד ולכן קנינו – ועשינו כסף.
אני רוצה לשאול את כל מחברי תזות השורט למינהם, בינהם התזה של קייבל קאר קפיטל – האם זה נראה כמו דו"ח של חברה שנמצאת בעין הסערה ועומדת אוטוטו למות? שהרגולטור יחנוק אותה וזהו היא כבר שרה את שירת הסירנה? הנה התשובה לרגולטור.
אנו עשינו המון שיעורי בית לפני שהחלנו לקנות – בין אם חודשים לפני (דאז החלטנו לרדת מזה) ובין אם ממש בימים שקדמו לקניה עצמה. מאז שטדי שגיא החליט לרכוש את החברה, יצאו רק הודעות חיוביות. כמובן שהמחיר לא זז, שהרי יש לו קאפ מלמעלה…
תראו איזה דוח מחצית – האם שמתם לב שם למשהו שיכול לרמוז לכך שמניית החברה ירדה מ 770 פני ל 198 פני בכמה ימים? 75% ירידה! זה אולי לא דו"ח מבריק, אבל בטח לא כזה שמצדיק חיתוך של 75% בתוך שבוע.
פלוס 500 היא האהבה הנכזבת של שנת 2015. היא היתה אמורה לסדר לנו את השנה. השותפים שלנו היו אומרים לקצור תשואה גבוהה מאוד בזכותה. ממש גנבו לנו אותה מבין האצבעות, כבר היינו שם ולקחו לנו אותה. אפילו לא הספקנו לקנות את כל הכמות שרצינו.
זו התוצאה של הנהלה לא מנוסה שעומדת בפני סוללה של עורכי דין, קרנות גידור משמיצות, כותרות מפחידות בעיתונים ומשקיעים כועסים. הם פשוט נבהלו. טדי שגיא, שועל לא קטן, מריח פחד כמו שכריש מריח דם. ולצערי, הכריש אכל אותם. קראתי באכזבה ציטוטים של ההנהלה כשהם מצוטטים אומרים שהם מתחרטים שהפכו לציבוריים, איפשהו אני יכול להבין אותם, אבל הפספוס עדיין מריר לי בפה. מאוד. כמו אופטלגין.
