מחלת העודף או למה לפעמים להפסיד זה גם להרוויח

אחד הקורסים שלקחתי בתואר היה קורס שנקרא "חשבונאות ניהולית". לדעתי זהו אחד הקורסים החשובים ביותר שלקחתי בתואר. הקורס פשוט למדי, אך מכיל נושאים כל כך חשובים שלפעמים טעות בהן יכולה להפיל חברה. למשל – ההבדל התהומי בין תמחיר ספיגה, שבו משתמשים בשביל לכתוב את כל הדוחות הכספיים שאתם קוראים, לבין תמחיר תרומה, שאותו צריך לגזור כדי להבין איך החברה עובדת – ומהו המנוע האמיתי מאחורי החברה, איך החברה מגיעה להחלטות ולמה קורים דברים מסויימים בחברה. האמת היא שאת רוב הנושאים בקורס הכרתי כבר או הבנתי מייד מתוך אינטואיציה, אך לא אשקר ואומר שהקורס תרם לי הרבה מאוד וחידד לי לא מעט פינות.

אשתף אתכם ברגע של "אההההה" שהיה לי היום שהתחבר לקורס הזה, בדיוק כששכבתי במיטה בעודי קורא את הדו"ח של 914 בפעם השניה. לא מזמן פתחנו שורט על החברה הזו. אסתפק בדוגמא פשוטה מאוד, סליחה אם אשעמם חלק מהקוראים.

המפעל שלנו למגבות

נניח שאתם בעלי מפעל מגבות. מחיר השוק של המגבת הוא 20 שקלים. בחודש ממוצע אתם מייצרים 10,000 מגבות.

במפעל יש מנהל משמרת שמנהל את רצפת הייצור שמקבל 5,000 שקל בחודש. כמו כן, שטח המפעל מושכר במחיר של 15,000 שקל בחודש (כולל מיסים). למכונות יש פחת של 10,000 שקל בחודש. עלות צוות המפעל הינה 10,000 שקל בחודש.

העלויות שפירטתי מעלה הן עלויות שלא תלויות בייצור של המפעל שלכם. אתם תשלמו אותן בין אם תייצרו מגבות בשיא הכוח ובין אם תשבו בבית ולא תעשו כלום. עלויות אלו נקראות עלויות קבועות. סה"כ עלויות קבועות: 40,000 ש"ח בחודש. אם "נעמיס" את העלויות הקבועות לכל מגבת, נקבל 4 ש"ח עלויות קבועות למגבת, בייצור של 10,000 מגבות.

כל ייצור של מגבת כולל הפעלה של מכונת אריגה למשך דקה, ההפעלה צורכת חשמל בעלות של שקל אחד. כמו כן, מכונת אריגה יכולה לייצר מספר מסויים של מגבות עד שהיא מתבלה וצריך להחליפה. נניח שהעלות הזו נמדדת גם כן בשקל אחד למגבת – זהו מה שנקרא פחת תלוי ייצור. כל מגבת צריכה להיארז ולהשלח בדואר – הוצאות אריזה ומשלוח הינן 2 שקלים למגבת. בנוסף, הבד, חומר הגלם שממנו מייצרים את המגבת עולה 5 שקלים למגבת. הוצאות מכירה ושווק של כל מגבת (עמלת סוכן למשל) הינה שקל אחד למגבת. עלויות אלו תלויות בייצור ולכן נקראות עלויות משתנות. אם לא תייצרו, לא תשלמו אותן. אם כן, תשלמו. סה"כ עלות משתנה למגבת: 10 ש"ח.

אגדיר מושג חדש – תרומה – התרומה של כל מגבת היא 10 ש"ח והיא מחושבת על ידי מחיר המכירה פחות כל העלויות המשתנות. מכאן, קל למדוד את הרווח של המפעל שלכם. התרומה של כל מגבת היא 10 ש"ח כפול 10,000 מגבות – זהו 100,000 ש"ח, פחות עלויות קבועות 40,000 ש"ח וקיבלנו רווח נקי של 60,000 שקל בחודש. אפשר גם לחשב פר מגבת – מגבת עולה 20 שקל, פחות עלויות משתנות 10 ש"ח, פחות עלויות קבועות 4 ש"ח, וקיבלנו רווח למגבת 6 ש"ח, כפול 10,000 מגבות – רווח של 60,000 שקל בחודש.

די ברור שיש לנו כאן נקודת איזון. בנקודת האיזון אנו נרוויח בדיוק 0 שקלים. נקודת האיזון יכולה להגיע מירידה בנפח הייצור (ואז העלות הקבועה למגבת תעלה) או מירידה במחיר (או שניהם, אבל נפשט).

מבחינת כמות הייצור, בייצור של 4,000 מגבות נרוויח בדיוק אפס שקלים (העלויות הקבועות מחולקות בתרומה של כל מגבת).

מבחינת המחיר, אם נקבל מחיר של 14 ש"ח למגבת נרוויח בדיוק אפס שקלים (14 ש"ח הוא מחיר העלות המשקלל עלויות קבועות ומשתנות).

מתי כדאי לייצר?

עכשיו בואו נראה: מתי תפסיקו לייצר מגבות?

אם אני בא אליכם היום בבוקר ואומר לכם שמחיר המגבות ירד מ 20 ש"ח ל 14 ש"ח, מחיר האיזון שלכם – כלומר הרווח שלכם הוא אפס, האם תפסיקו לייצר?

אינטואיטיבית אנשים אומרים – אם אני לא מרוויח אני לא מייצר / לא מוכר. ובאמת, אם אנו מייצרים 10,000 מגבות כרגיל ומוכרים ב 14 ש"ח למגבת, ראינו שהרווח שלנו הוא בדיוק אפס.

אך אם נפסיק לייצר, עדיין נשלם את העליות הקבועות ולכן נפסיד 40,000 שקל! לכן להפסיק לייצר זהו לא הפתרון ואנו נייצר במלוא המרץ, גם עבור 14 ש"ח, פשוט כי עדיף לא להרוויח מאשר להפסיד.

האם נפסיק לייצר ב 13 ש"ח? בואו נראה:

אם אנו מייצרים 10,000 מגבות כמו קודם ומוכרים ב 13 ש"ח למגבת, מפסידים שקל לכל מגבת ולכן נפסיד 10,000 שקלים. אם נפסיק לייצר – כאמור – נפסיד 40,000. לכן נייצר ונמכור המגבות בהפסד.

עד מתי? מסתבר שלא תפסיקו לייצר עד אשר המחיר של המגבת ירד מתחת לעלויות המשתנות, כלומר 10 שקלים. גם אם מגבת תעלה בשוק 10.1 ש"ח, אתם תמשיכו לייצר – כדי להקטין את ההפסד. לא סתם תמשיכו לייצר, אולי אפילו תייצרו יותר מ 10,000 מגבות כדי להקטין כמה שיותר את ההפסד.

לייצר ולייצר כדי להקטין (להגדיל) את ההפסד

לפעמים, בעיקר בענף הטקסטיל, רואים בדוחות הכספיים חברות שמייצרות ומייצרות למרות שהן בהפסד גולמי! את כל הסיפור לעיל היה לכם קל להבין כי תמחיר תרומה הוא אינטואיטיבי, אך בדוחות מוצג תמחיר ספיגה ולכן הסיפור לפעמים נעלם מן העין. במבט ראשוני בדוחות, לא ברור מדוע יש זכות קיום לחברה עם הפסד גולמי. עתה אתם מבינים מדוע חברות ממשיכות לפעול במלוא המרץ ולהגדיל תפוקה לפעמים גם אם הן בהפסד גולמי. כמו כן, מכאן אתם יכולים להבין שאם חברה אומרת לכם בדוחות שעולה לה 100 שקל להפיק יחידה, מאוד יתכן שהיא לא תפסיק לייצר גם אם המחיר בשוק ירד ל 90, אפילו אם לפי ההגיון שנשקף מהדוח ייצור ב 90 יגדיל את ההפסד. אמנם בתמחיר ספיגה זה נראה כאילו לייצר יחידה בעלות 100 כדי למכור אותה ב 90 מגדיל את ההפסד, אך אנו חכמים יותר ומכירים את הסיפור מעלה. חברות לא תמיד מפסיקות לייצר כאשר המחיר בשוק יורד אל מתחת לעלות ההפקה.

מהסיפור הזה קל להבין מדוע יש תעשיות שפשוט נגועות בעודף ייצור – כמו למשל ענף הטקסטיל. קנית את המכונה והקמת את המפעל כשהמחירים היו גבוהים, מאותו רגע אתה פשוט שבוי של העלויות הקבועות – אתה לא יכול להפסיק לייצר. המחירים נופלים כי יש עודף – והחברות ממשיכות וממשיכות לייצר, בפול כוח ולפעמים אפילו ביתר מרץ! במקרה של טקסטיל, אתה לא יכול להפסיק לייצר עד שהמחירים מגיעים למחיר הבד והחשמל (שהם כמעט לבדם העליות המשתנות) שהם כידוע מאוד, מאוד זולים. תחשבו למשל על חברה שצריכה לשלם ריבית על ההלוואה שלקחה. נניח שמחיר החשמל והבד הם שקל לחולצה – אם מחיר החולצה בשוק הוא 1.01 ש"ח החברה הזו תייצר כמה שיותר ותציף את השוק – רק כדי לקבל עוד כמה אגורות ולכסות את תשלום הריבית – אפילו אם זה גורר את כל התעשיה להפסדים כבדים מאוד.

יש עוד כמה דברים שלא חשבנו עליהם: למשל, מה קורה אם ליצרן מסויים יש עלויות קבועות נמוכות מאשר לחבריו? לרוב, הוא יגרור את כל התעשיה להפסדי עתק.

בנוסף, מתי יגמר עודף הייצור? עודף הייצור נגמר כאשר המחירים יורדים מספיק כך שרוב היצרנים מפסידים כסף בעלויות המשתנות – כלומר בערך לגובה חומרי הגלם, או כאשר היצרנים האחרים פושטים את הרגל, או כאשר המכונות של היצרנים מתבלות (ולא מחליפים אותן כמובן).

הסייקל המדבק

עכשיו אנו יכולים לראות את הסייקל כולו: ישנה סחורה שקל לייצר אותה והיא מעניקה רווח יפה, למשל טקסטיל (או תעופה, או מלט או ברזל או כל קומודיטי אחר). אנשים מתחילים לפתוח מפעלים, עוד ועוד מפעלים. כל עוד יש ביקוש שעולה – הסיפור מצליח וכולם מספרים לחברים שלהם איך הם התעשרו ממפעל הטקסטיל שהם פתחו. החברים מקשיבים ורצים גם הם לפתוח מפעל משלהם. כולם פותחים מפעלים, רוכשים מכונות, עוד ועוד ועוד, מתכננים מפעלים שנים קדימה. כולם חושבים "וואו איזה גאונים אנחנו, עשינו בוחטות". ואז… יש גיהוק בביקוש, או אפילו לא גיהוק – עצירת הגידול בביקוש או לפעמים מספיק אפילו רק האטה בגידול ביקוש. הו אז מתחילה החגיגה – ההתרחבות שתוכננה שנים קדימה ממשיכה בשלה והייצור ממשיך לעלות כדי להגדיל את הרווח. כולם מייצרים עוד קצת יותר, עושים עוד "קווץ'", פותחים את המפעל עוד שעה, עוד יום, נכנסים לתוך הסופ"ש – כי המחירים ירדו משנה שעברה ועכשיו צריך לייצר יותר כדי להגיע לרווח שהיה בשנה שעברה. אז עכשיו מייצרים פי 2 מאשר בשנה שעברה כדי להגיע לאותו הרווח. ואז המחירים ממשיכים לרדת, כי כולם מגדילים את הייצור ביחד, והביקוש, קצת… תקוע כאמור. אז מגיעים לשלב ההפסד – ואז מייצרים עוד יותר חזק כי עכשיו החיים שלנו תלויים בזה – אם לא נייצר מספיק נפשוט את הרגל – ואז המחירים יורדים עוד – עד לרמה שאין טעם בייצור – כי העלויות המשתנות שלנו לא מכוסות – ואז מתחילות פשיטות הרגל או סגירות המפעלים בהפסדי עתק. כולם יוצאים מהתעשיה וחושבים "כמה התעשיה מחורבנת". עד שהביקוש מתאושש קצת וההיצע יורד דרמטית, הרווחים עולים, החבר'ה שומעים סיפורי גבורה חדשים ואז מתחילה החגיגה מההתחלה.

אפשר לדמיין את התמונה הנוראית שיש בתעשיות כאלה בשלב עודף הייצור של הסייקל. ממש ג'ונגל שרק החזקים שורדים.

914

עכשיו נחזור ל 914 שמתאימה בול, ממש בול לתיאור הזה. חשבתי לי – לאן צריך לרדת מחיר המלט בסין כדי שהחברה תפסיק לייצר? לפי הדוחות שלה, עולה לה לייצר בערך 173-182 יואן לטון. המחירים בשוק כיום הם:

כלומר שלדעתי מחירי המלט יכולים לרדת בשקט ב- 50% ולהגיע אל מתחת לעלות הייצור והחברה והמתחרות שלה ימשיכו לייצר בשיא הכוח. כבר רואים סימנים, למשל, בשנת 2012 החברה מכרה במזרח סין 17.8% יותר טונות מלט אך המכירות (בכסף) ירדו ב 15.1%! זה לא מזכיר לכם משהו מהסיפור פה למעלה? בכלל, החברה מכרה הרבה הרבה יותר בשנת 2012 מאשר בשנת 2011, אך הרווח התפעולי ירד ב 54% כי מחיר המכירה ירד דרסטית. מה עושים בזמן כזה? מתרחבים כמובן! הרי חייבים להגדיל את הרווח! החברה תגדיל את כושר הייצור שלה ב 2013 בערך בעוד 10% ושמה לעצמה למטרה להגדיל את נפח המכירות (בטונות) בעוד 20%. ברור לכם שהיא כנראה לא החברה היחידה בשוק ששמה לעצמה למטרה להגדיל את המכירות ב 20%, המתחרות שלה לא יושבות בחיבוק ידיים.

נראה לי שאנחנו בדיוק בראש ההר, בדיוק לפני הצלילה לתוך עודף הייצור, שעשוי להמשך הרבה הרבה זמן ולגרום לחברות לדמם הרבה מאוד, הרי ראינו שהעצירה תהיה הרבה אחרי שהמלט ירד ב 50%. לכן, אני בכלל לא צופה שהרווח ירד, אני צופה שהחברה תעבור להפסד, עמוק, אך גם ירידה של 80-90% ברווח תספיק לי.

כמובן שלסיפור הזה יש עוד כל מיני צדדים, כמו למשל שזו בין החברות הגדולות בעולם לייצור מלט ושסין מהווה 19% מאוכלוסית העולם אך צורכת בקירוב 60% מהמלט בעולם, אבל נשאיר לכם את הכיף של לקרוא את הדוחות.