זהו.
נגמר.
היום בבוקר, בשעה 08:40 בבוקר סיימתי את הבחינה האחרונה בתואר השני. הגעתי מוקדם, ב 08:00, למרות שהבחינה אמורה היתה להתחיל בשעה 08:20. מסתבר שהמרצה החליט לעשות "כל הקודם זוכה" ולתת למי שהקדים להתחיל קודם את הבחינה. היות והקדמתי זכיתי בעוד זמן. לא הייתי צריך עוד זמן – יצאתי מהכיתה תוך פחות מ 40 דקות לאחר שבדקתי את כל השאלות פעמיים. קלי קלות.
חיכיתי בסבלנות עד שנסתיימה הבחינה ובשעה 10:00 בבוקר ערכנו "שתיה" לטובת סיום התואר. חשבתי שזה אירוע מיוחד, ולכן מגיעה לו התייחסות מיוחדת – הבאתי איתי בקבוק וויסקי משובח – בלוויני שיושן בשתי חביות – שרי ואלון. מוזר קצת לשתות וויסקי בבוקר, אבל נראה לי שחברי לתואר לא חשבו כך – ואחרי בערך 10 דקות נגמר הבקבוק. המתחרה שלי, יגיל, הביא איתו בקבוק של ג'וני ווקר – בלק לייבל. מיותר לציין שהוא לקח חצי בקבוק חזרה הביתה 🙂 (סלח לי יגיל, הייתי חייב).
אז זהו. אני בעל תואר שני. לא סתם תואר שני, "תואר שני במנהל עסקים בהתמחות בשוקי הון גלובאליים, ניהול פיננסי וניהול סיכונים". פששש וואו. אפילו אני עושה פנים משתאות. אני? כל המילים האלה?
אני מניח שהציניקנים שבינכם מבינים שאוטוטו אשפוך כאן ביקורת. טוב, הציניקנים שבינכם צודקים, אך לא רק ביקורת – יש לי המון המון מילים טובות לומר.
נחזור לראשית הפוסט – אחרי הרבה מאוד עבודה, הרבה מאוד השקעה וגם חוסר השקעה לפעמים – סיימתי. שרון באה לאסוף אותי מהאוניברסיטה והלכנו יחד להסתובב בהרצליה ולחפש דירות (כן, עבדכם הנאמן יוצא מתל אביב… עם כל הכאב, ויש כאב). אחרי כן חזרנו הביתה, נשכבתי על המיטה ונרדמתי למשך 5 שעות. סוף סוף לישון קצת. אולי זה מסביר מדוע אני ער ב-5 בבוקר לכתוב פוסטים.
עכשיו, בשקט של הלילה, כמו תמיד, אני מסתכל לאחור ובוחן את הליך קבלת ההחלטות שלי, מה למדתי, מה הרווחתי. מהי התשואה על ההשקעה שלי. מי שמכיר את התואר, מבין שזו היתה השקעה מכובדה ביותר, בזמן וגם בכסף. אשתף אתכם בהגיגי.
נתחיל מההתחלה. שנת 2011. נתי ואשתו, אני ואשתי לעתיד (אז עוד לא ידענו) יושבים בערב אחד ומדברים מניות, כסף, חיים, עדן ואסטרטגיה. זה עתה הפכתי להיות עצמאי, עזבתי את עבודתי כשכיר. נתי ואשתו בוגרי MBA מהטכניון בהצטיינות. האמת היא שנתי פגש שם את אשתו, אז עליו אפשר לומר די בוודאות שההשקעה שלו היתה מוצלחת ביותר. הרעיון היה קסום – תואר במנהל עסקים. למה שלא אעשה תואר? מצאתי את שרון, נתי ואשתו מונים את היתרונות וכמה זה יהיה נהדר. זה יכול לעזור להשכלה הפורמלית בהשקעות, ליצור קשרים ועוד. גם ככה אינני שכיר יותר, אני אדון לעצמי. באמת רעיון נהדר. אליה וקוץ בה – מועד הקבלה האחרון עבר לפני חודשיים. אכלתי אותה, יש לחכות שנה. הממ… נו מה, אין כמו אתגר. אני מאוד אוהב אתגרים. שינסתי מותניים ובתוך שבוע מהשיחה שלנו בערב ההוא כבר הספקתי לדבר עם הדיקאנית נדין טרכטנברג (אשתו של מנואל טרטנברג), עברתי את ראיון (-ות) הקבלה והופלה אני בפנים. פספסתי קצת את ההתחלה, אבל לא נורא.
ההתחלה היתה טובה – למדנו קצת חשבונאות, דיני חוזים ודיני חברות, סטטיסטיקה, קייסים ממש ממש מעניינים באסטרטגיה מהרווארד. סטטיסטיקה כבר הכרתי מהתואר הראשון (מהטכניון, שאגב, גם עליו יש לי ביקורת). חשבונאות הכרתי כי למדתי לבד – אך לא אשקר – זה היה כיף, ממש כיף – וזה חידד לי הרבה פינות. גם המרצה היה נהדר – ד"ר רוני לזר, אחד המרצים הטובים שנתקלתי בהם. הכיתה היתה מוכת רעם בשיעורים שלו – ראבאק, שיעורי חשבונאות – השיעור שאמור להיות המשעמם בעולם, וכולם ערים עד 10 בלילה. ממש יוצאים מזיעים מהשיעורים שלו. דיני חוזים ודיני חברות – בין הקורסים המעניינים שהיו לי, שיעורים שגורמים לי להשתוקק להשכלה במשפטים. אחרי כן שיעורים במימון, חידודים בנושא תשואה על ההון המושקע, באי בקים. דברים יפים שגורמים לך לחשוב. אחד הקורסים המעניינים שלמדתי באסטרטגיה היה בנושא תורת המשחקים עם פרופסור יאיר טאומן – פרופסור שבצעירותו היה שובר את הקזינואים בלאס וגאס. בהפסקות היה מלמד אותנו איך לדפוק את הקזינו ואיך לזהות קזינואים שדופקים את השחקנים שלהם, או איך להתנהג עם הצעות רכש עם תנאים מתלים שגורמים לסתירה ודילמת האסיר אצל הניצעים. קורסים הכוללים בפסיכולוגיה והטיות של משקיעים – שיפוט וקבלת החלטות עם ורדה ליברמן – מפרי של זוכי פרס נובל לכלכלה טברסקי וכהנמן (טברסקי מת לפני קבלת הפרס, הפרסום היה של שניהם), קורס ממש, אבל ממש מעניין. אם יהיה לי זמן וכוח אתן לכם כמה חידות שניתנו לנו בקורס ותראו איך כמעט כולכם נופלים בחידות האלה, חידות שקשורות להשקעות באופן ישיר.
ועוד כמובן, קצרה היריעה מלפרט את כולם.
אחרי מספר חודשים היה צריך לבחור – התמחות באסטרטגיה, שווק או מימון. נתי אומר אסטרטגיה. יניב אומר שווק או אסטרטגיה. העיקר להתרחק מהמספרים – לשנות. משהו שונה. אבל אני זה אני… לא הקשבתי לאף אחד והלכתי על מימון. מה לעשות. ולא סתם מימון, אלא מימון וניהול סיכונים – הכי הרבה מימון שיש, מעבר לסתם "מימון".
אחרי הקורסים במימון אני יכול לומר שאני מבין הרבה, הרבה יותר טוב נושאים מורכבים יחסית במימון, למשל איך בנקים עובדים. איך עובד שוק האג"ח. מה זה VaR ואיך מחשבים אותו, מושג שמוזכר הרבה בדוחות של וולס פארגו (לא, זה לא כזה מעניין). מה זה זנבות שמנים (זו לא קללה). מה אומרת גמישות ההון של הבנקים (בקורס ניהול סיכונים בנקאיים) – מדוע לפני שנים, כשבאתי לבנק ביום כזה דחפו לי תוכנית חיסכון לשלוש שנים בריבית קבועה וביום אחר דחפו לי תוכנית חסכון ל 15 שנים בריבית משתנה (לא! אין לי שקל בתוכניות חסכון, ולא אפילו אגורה שחוקה. לדעתי להחזיק תוכניות חסכון זה לא כזה בטוח כמו שחושבים, למי שזוכר למשל את קפריסין, אולי כי הריבית חסרת הסיכון לא כזו חסרת סיכון. אני מזכיר שאינני יועץ השקעות). מה זו עקמומיות הריבית ולמה היא משנה. מה ההבדל בין משכנתאות לבין הלוואות רגילות בספרים של הבנקים בישראל, ועוד, ועוד ועוד.
בהסתכלות לאחור – השמות שלימדו אותי היו מהשורה הראשונה בשוק ההון הישראלי ובעולם, אנשים בעלי תפקידים מכל קצוות הקשת – החל מגיא רולניק מדה-מרקר, דרך יאיר טאומן, ורדה ליברמן, עודד שריג המפקח על הביטוח וכלה באמיר ברנע ועוד רבים וטובים. הרצו בפנינו הרבה אנשים מאוד מעניינים – אם זה גיגי לוי מ 888, אם זה חודק מועדת חודק (אוי אם רק חלקכם היו שם כדי לשמוע מה הוא אמר על המשקיעים המוסדיים, כמה חבל שהצלחתי להקליט רק את החלק הפחות מעניין בהרצאה ובאיכות נמוכה), אם זה מנכ"ל קוקה קולה ישראל או אפילו רמי לוי יקירנו משכבר הימים.
אם נסתכל לאחור, הקורסים היו מאוד מעניינים, פורטפוליו הפרסונות היה מאוד עשיר, החומר היה מאוד עשיר.
גם חברי לכיתה היו מגוונים ומעניינים, אני באמת מקווה שאשמור איתם על קשר. יש שאומרים שהתואר אינו שווה הרבה, הקשרים שיוצרים במהלכו הם החשובים. אני נוטה להסכים, אך לא לגמרי.
אחרי כל זאת – אני שואל את עצמי – האם אני משקיע טוב יותר עכשיו?
האמת היא שאני לא יודע לענות לשאלה הזו. אשתי אומרת שיקח לי זמן לראות את הבנפיטס, ובחלקם אני משתמש כיום מבלי לדעת. קצת כמו התואר הראשון. למשל, לי הרבה יותר קל לראות את הפונקציה המעריכית מרוב האנשים, אולי כי אני מהנדס בהשכלה הבסיסית. אולי. הבעיה בחיים היא שאין קבוצת ביקורת, אז קשה לדעת.
אני חושב שהביקורת שיש לי כלפי התואר, בפרט עבור מי שלמד מימון, היא שהתואר לא נוטה יותר לכיוון של התואר הנלמד באוניברסיטת קולומביה, כלומר לכיוון של השקעות הערך. ככל שהתקדם התואר שמעתי יותר ויותר פעמים מפי מרצים כאלה ואחרים שאי אפשר לנצח את השוק. אני חושב שהכי הגדיל לעשות היה פרופסור אמיר ברנע, זה שכותב את הערכות השווי לחברות בבורסה. כמובן שלא שתקתי בפני אמירות שכאלה, אני הרי דברן ווכחן מטבעי ולכן עימתתי אותו עם באפט והסיפור על הקופים המטילים מטבעות, מול כל הכיתה. התשובה הכי טובה שקיבלתי היתה גיחוך ותנועת יד בביטול. להגנתו של אמיר, אומר שהוא אמר "שהוא זקן ואנחנו דור צעיר שיכול לחשוב אחרת". זה לא מנע ממני להרגיש ממש כמו הסטודנט בבדיחה:
מרצה למימון וסטודנט משוחחים באוניברסיטה. לפתע שם לב הסטודנט שיש שטר של 100 דולר ליד ספסל. כשהוא ניגש להרים את השטר, זועק אליו המרצה שלו: "עצור! לא יתכן שיש כסף על הרצפה, הרי השוק משוכלל, ולכן השטר הוא אינו אלא אשליה".
כמובן שיש כאן פרדוקס (אחד מני רבים): אם השוק משוכלל ומגיב באופן מושלם לאינפורמציה ולכן אי אפשר לנצח אותו, אז לא צריך שאף אחד יקרא דוחות, כי גם ככה כל המידע מתומחר. אבל אם אף אחד לא יקרא דוחות, איך יהיה עיבוד של אינפורמציה על ידי השוק?
אני חושב שחלק מהקורסים במימון התמקדו במחיר של מניה כזו או אחרת או מחיר של מדד כזה או אחר ואיך המחיר התנהג – בכל מיני ניתוחים מתוחכמים. למשל קורס שלם במימון שבו למדנו לחשב את "חזית מרקוביץ'" (החזית היעילה) ואת מדד שארפ ומדד ג'נסן ומדד M2 ועוד כל מיני קשקושים. למדנו על "ביתא". באחד מהקורסים במימון שבהם למדנו על CAPM וחזית מרקוביץ' ניגשתי למרצה שלי וביקשתי לעלות אל מול הכיתה ולהציג השקפה אחרת. לזכותו אומר שהוא הסכים, אך שאראה לו מה אני רוצה להציג. באתי אליו עם 20 שקפים. רציתי להציג רשימה של עשרים חברות שיש להן ביתא נמוכה מ 1 אך עדיין מנצחות את השוק לאורך שנים על גבי שנים (למשל קוקה קולה, מקדונלדס, ברקשייר, קולגייט פלמוליב, אלטריה ופיליפ מורס שנולדה ממנה, ג'ונסון אנד ג'ונסון, פרוקטר אנד גמבל, עד לא מזמן וולס פארגו, מארקל, TransDigm, וולמארט, פפסי קולה, YUM, ועל אלו חשבתי רק עכשיו, יש עוד ועוד ועוד), אך הוא אמר שבתור אקדמאי, הוא לא יכול להסכים. הטיעון שלו היה שבעוד 100 שנים הוא יוכל להציג רשימה אחרת של חברות עם ביתא נמוכה שניצחו את השוק וזה לא מוכיח כלום. נו טוב.
אסייג ואומר שכן היו קורסים שהתמקדו בתמחור ובביזנס, למשל קורסים בניתוח דוחות כספיים או קורסים שהסבירו לעומק איך חברות "מנהלות רווחים", או איך אנליסטים עובדים, אך לא היה חיבור מספיק טוב בין הפאנדמנטלס לאקט עצמו של ההשקעה. בתואר במימון הייתי מצפה לראות קורסים ושיעורים על איך לאתר השקעה נהדרת, או איך צריך מנכ"ל לנהל הון (כמו בספר אאוטסיידרס). רוב האנשים האלה ינהלו חברות בעתיד – לא כדאי ללמד אותם על ניהול נכון של קפיטל? אני בטוח שרוב יוצאי התואר ידעו לחשב IRR של פרוייקט או תשואה על ההשקעה, אבל יש מרחק לא מבוטל בין חישוב IRR של פרוייקט לבין ביצוע ניהול נכון של ההון. בכלל, לא ניתן דגש מספיק על בעלי המניות אל מול החברה ואל מול הנהלת החברה, מהי מע' היחסים שצריכה לשרור בינהם. הסיפור הזה נלמד רק בדיני תאגידים וחבל.
השורה התחתונה היא שהביקורת המרכזית שלי על התואר היא שהתואר השני במנהל עסקים תרם לקונספציה שתנודתיות היא סיכון, לימד לעומק את מודל CAPM השנוי במחלוקת והשריש את העקרון השגוי הזה בעוד כמה מוחות של עוד כמה סטודנטים (פחות סטודנט אחד כמובן). מיותר לציין שאני מתעב את הקונספט הזה. זה קצת דומה לדעתי לניתוח טכני – אם תיקח את המחיר של המניה אתה יכול לדעת מהו הסיכון הפיננסי שבה רק לפי התנודתיות שלה. זהו. כמו ניתוח טכני שגורס שמחיר המניה מייצג הכל – את העבר ההווה והעתיד. לא צריך לדעת כלום על החברה – מי המנכ"ל, מה ההסטוריה של החברה, באיזה ביזנס היא עוסקת, מהו התמחור הנוכחי של החברה. כלום, רק מהי הסטוריית המחירים שלה. לא היה לנו מרצה אחד שלימד אותנו אסטרטגיית השקעה בשוק ההון שיכולה לנצח את השוק (אההמממ השקעות ערך??), או לפחות מרצה שילמד שלנצח את השוק זה אפשרי.
אז אני עצוב וגם שמח – אני שמח כי אני מניח שככל שימשיכו אנשים לא ללמוד או לא להסכים עם השקעות ערך – כך העבודה שלי תהיה קלה יותר וכך אהפוך להיות עשיר מהר יותר. אני עצוב כי אני יודע שהדברים הנלמדים לא נכונים וקשה לי עם השרשות של קונספציות מוטעות במוחם של אנשים – זה מרגיש לי קצת כמו תעמולה שקרית, מין שקר כזה שאם תגיד אותו מספר פעמים אנשים ישתכנעו שזוהי האמת.
אסכם ואומר שהתואר היה נהדר, מאתגר ומעניין. פגשתי ונחשפתי להרבה אנשים מעניינים. המרכז הבינתחומי הוא מקום עשיר ופורה מאוד, אני שמח שעשיתי את התואר השני שם ואני שמח שעשיתי את התואר השני בכלל. אם זה היה קורה שוב – כנראה שהייתי עושה את התואר שוב.
אני קצת עצוב שנגמר התואר, אך מצד שני שמח שסוף סוף יהיו לי סופי שבוע לנוח בהם.
השנים הבאות יגידו האם התשואה על ההשקעה בתואר היא מספקת. האינטואיציה שלי אומרת שהתשואה תהא מספקת, אך רק בקירוב, בלי מרווח ביטחון מספק. נתראה עוד עשר שנים ונראה מה אחשוב אז. מה שבטוח, עכשיו אני יכול להיות גאה (או שלא?) ולרשום ליד השם שלי M.B.A במימון.
תם ונשלם.
גילוי נאות: אינני יועץ השקעות. אין פה המלצה לקנות את ניירות הערך המוזכרים. הכל כאן דעתי האישית. יש לקרוא את הפטור מאחריות.
