לפני כחודש בדיוק אני ויניב ערכנו וובינר על שתי חברות שבדיות מעניינות.
למה שבדיה?
באופן כללי, כשחיפשתי חברות "מצטיינות" ברחבי הגלובוס, באופן מפתיע שבדיה היתה במקום שני במספר החברות המדהימות בגלובוס, אחרי ארה"ב כמובן. הסיפור הופך אף יותר מעניין אם ניקח בחשבון שהבורסה בשבדיה, מבחינת מספר החברות, קטנה מהבורסה בישראל (אך גדולה מעל פי 4 בשווי השוק). "כולה" סביב 360 חברות נסחרות בשבדיה, אך במיעוט הקטן הזה באופן מפתיע מסתתרות חלק מהחברות המעולות בעולם. אם ניקח בחשבון את שלטון החוק החזק ואת השלטון התאגידי המעולה, יחד עם האופי היזמי של האנשים והאחריות הפיננסית, נקבל מתכון טוב להצלחה שעשוי להסביר את האנומליה או לפחות את חלקה.
בוובינר הצגנו שתי חברות – ברגמן אנד בווינג, והאמבל. הראשונה בתחום התעשייתי והשניה בתחום הצרכני.
ברגמן אנד בווינג היא חברה שביקרתי בשבדיה במהלך הנסיעה שלי לשבדיה בסוף ינואר. לחברה הסטוריה של מעל 100 שנים, אשר קבוצת החברות שיצאה ממנה ובמשך ארבעים וקצת השנים האחרונות, "מקמפנדת" הון בקצב מהיר מאשר ברקשיר, וכולן חברות לאנשים בעלי "לב חלש" – דהיינו לא תקבלו הפתעות בדוח. הדוחות שלהם הם שיעמום אחד גדול. תמיד מרוויחות כסף (בכל מצב עולם, גם ב 2008), כמעט ולא מושפעות מהסייקל הכלכלי, והקצאת ההון ללא דופי. וקבוצת החברות משיאה תשואה של בין 22% ל 28% בשנה, לאורך מספר דו ספרתי של שנים (בועות, פיצוץ בועות, ריבית נמוכה, גבוהה, מיתון, שגשוג, קורונה – הכל קרה בזמן הזה), באופן די יציב. לעניות דעתי זה מדהים, הבעיה היא שהחברות האלה תמיד נראות יקרות…
מבין קבוצת החברות שיצאה מברגמן, דווקא ברגמן היא יוצאת הדופן כי היא עברה תהליך רע שגרם לה להתקע במשך 25 שנים. דווקא עכשיו (או יותר נכון קרה במאי 2021) מתרחש בה שינוי מעניין לטובה – מעין "החזרת עטרה ליושנה" שהשוק כבר החל להכיר בו, שמוביל אותו מנכ"ל מוכשר בשם מאגנוס סודרלינד.
הסיפור פה טיפה מזכיר את בלפיוז, שם הגיע סמנכ"ל כספים צעיר נמרץ ומוכשר לעורר חברה רדומה והוציא אותה מתרדמת של 30 שנה, ובזכותו המניה נסקה ממחירים של 10-20 דולר למניה ל 50-60 דולר כיום.
בשונה מבל פיוז, שם תפסתי את הסיפור יחסית "באמצע" סביב 25 דולר למניה, פה אני תופס אותו יחסית מאוחר, אחרי שהמניה כבר עלתה לא מעט. מצד שני, האופק פה הוא הרבה, הרבה יותר ארוך לדעתי, במיוחד אם לוקחים בחשבון שמאגנוס סודרלינד הגיע למנכ"ל את החברה במקום למנכל את האחות הגדולה (שהיתה האחות הקטנה) – לאגרקרנץ. אם במקום למנכל חברה של 3.5 מיליארד דולר, הוא הגיע למנכל חברה של 500 מיליון דולר, אומר מה הוא חושב על הפוטנציאל.
גם האמבל, שאותה יניב מציג, מעניינת מאוד, ויש לה פוטנציאל עצום, אם כי היא לא נהנית מהסטוריה כל כך ארוכה כמו זו של ברגמן.
הנה לינק למצגת, ולינק להקלטה ביוטיוב.
יש עניין בשני הניירות, אין המלצה ויש לקרוא היטב את הפטור מאחריות.