האחות החורגת של בל פיוז – ריצ'רדסון אלקטרוניקס

מי שעוקב אחרי בטוויטר בטח ראה שצייצתי על חברת בל פיוז. לדעתי בל היא רעיון ממש טוב שאפשר לסכם אותו במשפט אחד: שינוי ושיפור ניהולי כדי המגדיל את יעילות החברה. בל פיוז היא חברה בסקטור הרכיבים – סקטור שכיף להשקיע בו, כי העלות של הרכיבים נמוכה ללקוח, אבל עלות הכשל גבוהה. עיקרון זה מייצר "דביקות לקוחות", שבתורו מייצר תשואות יפות על ההון ועמידות מסויימת לתופעות כלכליות כמו מיתונים וכו'. לדעתי האפסייד שם גדול ובסיכון לא גבוה, אך לא בשל כך נתכנסנו.

לבל פיוז יש אחות חורגת, ריצ'רדסון אלקטרוניקס. גם היא בסקטור הרכיבים, אם כי הן אינן מתחרות ישירות. יש בינהן קווי דמיון – שתיהן חברות משפחתיות, לשתיהן הסטוריה ארוכה מאוד – עשרות שנים – של אכזבות למשקיעים, שתיהן בסקטור הרכיבים (כמובן) ולשתיהן מבנה מניות המקנה למנכ"ל שליטה מוחלטת בחברה. שתיהן קטנות, ובשתיהן, לפחות לדעתי, האפסייד המקסימלי הוא כפולות של המחיר הנוכחי. והכי חשוב – בשתיהן משהו מהותי השתנה ממש לאחרונה, אשר גורם לי להאמין שעשרות השנים הרעות נסתיימו ועתה מתחילה תקופה מתגמלת יותר עבור המשקיעים.

קצת (הרבה) הסטוריה

ריצ'רדסון נוסדה בשנת 1947, על ידי אביו של המנכ"ל הנוכחי – ארתור ריצ'רדסון. הרעיון לחברה נולד לאחר שארתור גוייס ב-45' לחברה שנקראה "מג'סטיק רדיו" שכשלה לאחר מלחמת העולם השניה. תפקידו היה לפרק את מכשירי הרדיו ולמכור את החלקים שלהם. לאחר מכן ב-47' הקים את החברה, שבזמנו נקראה "Arthur H. Richardson inc". בתחילה עסקה החברה במכירה של שפורפרות ואקום ונגזרותיהן. בשנת 1974 פרש האב והבן- אד ריצ'רדסון, מונה לנשיא החברה. בעשור שלאחר מכן החברה מתפשטת לכוון RF ו Wireless. בשנת 1981 החברה רוכשת את National Electronics הממוקמת ב LaFox, אילינוי, ונכנסת לראשונה לייצור ולא רק להפצה. מטה החברה ממוקם שם עד היום. בשנת 1983 החברה מונפקת בנסדק תחת הטיקר שבו משתמשת עד היום, RELL.

בשנת 2001 קונה החברה את "אביב אלקטרוניקה", חברה ישראלית המתמחה ברכיבים אלקטרוניים פאסיביים ואקטיביים והמפיצה מוצרי RF ותקשורת בארץ. עד היום החברה פועלת בישראל דרך החברה הזו, שכיום נקראת "אביב ריצ'רדסון אלקטרוניקה בע"מ".

החברה צומחת בקצב מהיר ולאחר שההכנסות בשנת 1961 היו סביב 54 אלף דולר, בשנת 2007 ההכנסות של החברה כבר כמעט 700 מיליון דולר!

לאחר שנים של ביצועי חסר והתמודדות עם רכישות לא מוצלחות, חוב גבוה ובעיות ניהול, והמעבר לטלויזיות דיגיטליות (טלויזיות היו צרכניות גדולות של השפורפורות של החברה) ושאר שינויים טכנולוגיים, בשנת 2010 החברה מוכרת את הסגמנט העיקרי שלה, RF & Power ל Arrow ועוברת להיות חברה הרבה הרבה יותר רזה, עם מכירות של רק 130 מיליון דולר.

לאחר מכן נשארים בחברה רק שני סגמנטים של פעילות: סגמנט שנקרא "Electron Device Group" שמכיל פעילות שפורפרות ואקום (כמובן), קבלים וספקי מתח גבוה, וסגמנט תצוגה שנקרא Canvys (שפועל עד היום) ומתמחה בתצוגות למכשירים בתחום הרפואה.

בשנת 2014 החברה שוכרת מחדש את Greg Peloquin (שנמצא עד היום בחברה) מחברת ARROW, לאחר שעבר ל ARROW יחד עם המכירה של הסגמנט הגדול. המטרה של הבאתו מחדש לחברה הוא לנסות ולשחזר את ההצלחה הגדולה שהיתה לו בחברה כשבנה את הסגמנט הגדול שנמכר ל ARROW.

ו – וואלה, הוא הצליח.

לאחר כמה שנים של ניסוי וטעיה, ריצ'רדסון מצאה לעצמה נישה מעניינת באספקת מוצרי כוח (Power) לתעשיה הירוקה. השנה, זו השנה הראשונה שנולד לריצ'רדסון סגמנט קטן ומבטיח – סגמנט ה Green Energy Solutions שהופרד לראשונה מהסגמנט הראשי – סגמנט ה PMT.

העסקים של החברה

כיום יש לריצ'רדסון 4 סגמנטים שבהם היא פועלת – לפי סדר חשיבות:

1. סגמנט ה PMT – ראשי תיבות של Power & Microwave Technologies – שם יש את כל ההסטוריה וההתמחות של ריצ'רדסון בתחום ה Power והקרינה – דהיינו, שפורפרות ואקום (והנגזרות מיקרוגל שלהן), RF, Wireless וכו'. אחרי כל כך הרבה שנים בתחום, לחברה יש מומחיות לא קטנה ובאמת תחת הסגמנט הזה החברה מציעה פתרונות תפורים ללקוחות בתחום ה Power והמיקרוגל, כולל למשל טכנולוגיות 5G, משדרים בתחום התעופה, הים, התעשיה, הצבא והרפואה. כמו כן גם טכנולוגיות סמיקונדקטור כמו מוצרים התומכים בתעשיית השבבים (למשל, לייצור פלסמה או קרינה), לייזרים לחיתוך חימום ובידוד דיאלקטרים, העברת אנרגיה גבוהה, מיתוג מתח גבוה, ראדאר ואפילו מייצרי קרינה לטיפול בחולי סרטן.
   סגמנט זה מוכר סביב 170 מיליון דולר בשנה בשוליים של סביב 30%.
2. סגמנט ה – Green Energy Solutions או GES – סגמנט המייצר חלקים לתעשיית האנרגיה הירוקה כמו סוללות ומתקני אגירה, תכנון פרטני וייצור של סוללות ליתיום-איירון-פוספט, סופר-קפסיטורס ועוד.
   סגמנט זה צפוי למכור השנה סביב 40 מיליון דולר בשוליים של ~30%.
3. סגמנט Canvys – המייצר תצוגות מותאמות בעיקר למוצרים רפואיים אך גם לשימושים תעשיתיים אחרים.
   סגמנט זה מוכר סביב 40 מיליון דולר בשנה בשוליים של 30%.
4. סגמנט ה Healthcare – סגמנט שעיקרו ייצור חלקי חילוף למכשירי CT ו MRI. סגמנט זה הוא הקטן ביותר והבעייתי ביותר ומוכר סביב 10 מיליון דולר בשנה בשוליים משתנים 20-30%.

לחברה שנה פיסקאלית "עקומה" המסתיימת במאי. דהיינו, רבעון ראשון שלה הוא יוני-אוגוסט, רבעון שני ספטמבר-נובמבר, רבעון שלישי דצמבר – פברואר, ורבעון רביעי הוא ממרץ עד מאי. כשאני נוקב בשנה מסויימת אני מתכוון לשנה הפיסקאלית המסתיימת במאי של אותה השנה.

סגמנט ה PMT הוא יחסית ציקלי ופונה בחלקו לתעשיית השבבים, אך אפשר להניח שצומח נניח 10% בשנה בממוצע. השנים האחרונות היו מאוד תנודתיות – אך בשנת 2016 הסגמנט הכניס 106 מיליון דולר ובשנה שעברה 178, אך חלק מהצמיחה הגיעה מ GES שעדיין לא הופרד בשנה שעברה. קאנביס גם הוא צומח באיטיות משהו – בשנת 2017 לאחר שהיתה האטה בסגמנט ההכנסות ממנו היו 20 מיליון דולר עם שוליים של 5.8, בשנה שעברה ההכנסות היו 35 מיליון דולר עם שוליים של 11.3.

סגמנט ה HealthCare הוא סגמנט הפסדי בשורה התפעולית (לא בגולמית) ושם הם מנסים להכנס בתור ספק הנותן מוצר מחליף או מתוקן ל CT של סימנס, לא הצלחה עד כה. לפי שיחות שערכתי עם החברה, אם הסיפור הזה לא יתכנס תוך נניח 6-8 רבעונים, הסגמנט הזה יסגר.

הלב של התזה טמון בסגמנט מספר 2- GES יצור רכיבים לתעשיה הירוקה. זה הסגמנט שגדל הכי מהר מכל הסגמנטים של החברה, וברבעון האחרון הצמיחה במכירות היתה 150% לעומת שנה שעברה. די ברור שבקצב הנוכחי תוך שנתיים עד שלוש שנים זה יהיה הסגמנט הגדול ביותר של החברה.

סגמנט ה GES

לחברה יש מספר מוצרים שהיא מציעה בסגמנט הזה, ויש אופציה משמעותית ומאוד גדולה למוצרים נוספים, אבל נתמקד בעיקריים המייצרים כסף אמיתי ולא בחלומות. ויש פה מקום לחלום – אבל נעזוב את זה.

הסגמנט הזה כאמור נולד מתוך סגמנט ה PMT, סוג של "בטעות", והוא כולל כמובן את המומחיות של החברה בכל התחום של Power ומתחים גבוהים, סוללות ואנרגיה בכלל.

לפני שנתחיל, רק עוד טיפה הסטוריה (מבטיח).

בשנת 2019 טסלה רכשה את חברת מקסוול בכדי לתת לבטריות שלה בוסט ובכדי להשתמש ביכולת הייצור של מקסוול. מקסוול היתה, בין השאר, יצרנית של קבלים והיו לה הרבה לקוחות. טסלה לקחה את החברה ופשוט ניכסה לעצמה את כל הביזנס, מה שהשאיר לא מעט לקוחות תלויים באוויר, כולל ריצ'רדסון שהיתה קונה ממקסוול סוג מסויים של קבלים הנקראים "קבלי על" או סופרקפסיטורס- קבלים בעלי קיבול גבוה במיוחד.

ריצ'ארדסון, בצר לה, היתה צריכה לחפש ספק אחר, ואין כזה באמריקה. אז בחיפושיה בגלובוס היא מצאה ספק קוריאני, LS-Mtron, אחד ממעטים בעולם. היות ואד ריצ'ארדסון הוא אדם "צבעוני" שאוהב לקנות דברים לא מאוד קשורים בכל מני מקומות בעולם, יחד עם גרג פלוקין, הם ידעו שבתעשיית האנרגיה הירוקה מחפשים "קבלי על" שכאלה (מייד נפרט בהמשך). אז הם ניגשו לאותו ספק ואמרו לו: "שמע, אנחנו רוצים הסכם בלעדי איתך לכל הנוגע לתעשיית האנרגיה הירוקה". הספק הסכים ונולד עסק חדש.

רוח

טורבינות הרוח עם שלושת הלהבים שאנחנו רואים בגולן ובכלל בעולם הן לא כאלה פשוטות כמו שהן נראות. הלהבים האלה יקרים מאוד ובכלל לא פשוטים לייצור. ומסתבר שהם גם לא סטטיים- הזוית של הלהב צריכה להשתנות בהתאם לכוון הרוח על מנת להפיק אנרגיה מקסימלית. מה שמשנה את זוית הלהב הוא מנוע המותקן בראש הטורבינה.

אך רוח אינה משהו קבוע, היא מגיעה ונעלמת. אם אין רוח – איך יקבל אותו מנוע אנרגיה? איך יוכל המחשב שבתוך הטורבינה לפעול בכדי לשנות את כוון הלהב על מנת להפיק את המקסימום אנרגיה מהרוח, במקרה ששינתה כוון? הרי הטורבינה היא יצרן אנרגיה – לא צרכן אנרגיה!

מסתבר שצריך מצבר שמספק לטורבינה אנרגיה בכל שעות היממה, במיוחד בתקופות שאין רוח. כאשר יש רוח המצבר נטען וכאשר היא מפסיקה המצבר נפרק ושומר את הטורבינה "חיה".

המצברים שמשתמשים בהם כיום לטורבינות הרוח הירוקות הוא… איך לא… לא ממש ירוק (אגב, תמיד כשאני לומד על תעשיית האנרגיה הירוקה אני מגלה המון אלמנטים לא ממש ירוקים, אני מאוד מקווה שהם יודעים מה שהם עושים שם). הוא דומה למצבר רכב ועובד על עופרת וחומצה. מאוד (מאוד!) מזהם, מאוד לא יעיל, לא אמין וגם – רגיש לחום וחי מעט מאוד זמן. משך חיים תקני שלו הוא 3-5 שנים, אבל במקומות חמים כמו למשל בחוות הרוח בהודו, משך החיים של מצבר כזה הוא פחות משנה. ולהחליף כזה דבר זה גם לא פשוט. תחשבו – טורבינה מפסיקה לעבוד, צריך להתחיל לטפס שם ולהחליף מצברים – והן ממוקמות לא פעם במקומות שקשה להגיע אליהם.

מסתבר שיש פתרון – אפשר להחליף את המצבר הזה בקבל-על. קבלים כידוע מכילים שני לוחות וחומר דיאלקטרי. בתור מי שלמד את הקורס שדות אלקטרומגנטיים בטכניון, אני יודע לומר לכם שגם שני לוחות מתכת וקלקר באמצע זה קבל. כן, כזה פשוט! להדיוטות, קבל הוא רכיב אלקטרוני המסוגל לאחסן חשמל. היתרון שלו על פני סוללה הוא שהוא מסוגל לאחסן כמות גדולה מאוד של חשמל במתחים וזרמים מאוד גבוהים, ובזמן מאוד קצר, הוא בעל מספר כמעט אינסופי של מחזורי טעינה ופריקה, אין בו רכיבים כימיים או רכיבים נעים, אך החסרון שלו הוא זמן יחסית קצר של אחסנה של החשמל ויעילות אחסנה נמוכה הנגרמת מזליגה. והיופי פה הוא שאין חומצה ואין עופרת ולכן אורך החיים של קבל כזה הוא לפחות 15 שנים. וזה באמת ירוק, לא בכאילו.

ריצ'רדסון קונה את הקבלים הגולמיים מהספק שלה ואורזת אותם לצורה המתאימה לבטרית עופרת-חומצה ובעזרת מנגנון מיוחד שהם תופרים לתוך האריזה המתאים לטורבינות רוח אפשר פשוט להוציא בטרייה שכזו ולהכניס קבל של ריצ'רדסון – ממש פלאג אנד פליי.

לכל המרה של טורבינה כזו ריצ'רדסון מקבלת 10,000 דולר. ישנן לפחות 90,000 טורבינות רוח מותקנות באמריקה מתוכן בערך 30,000 מתוצרת GE, וכולן יצטרכו החלפה של המצבר הזה. בנוסף, מתקינים בכל שנה עוד 10,000 טורבינות באמריקה למשך הרבה הרבה שנים קדימה. ריצ'רדסון קיבלה הסמכה מלאה של GE ואפילו מוכרים את הקבל שלה באתר של האביזרים GE עצמו – המיועד ללקוחותיה של GE!

כך שרק החלפה של הבסיס הקיים משמע סביב 900 מיליון דולר, ועוד 100 מיליון דולר בשנה מהתקנות חדשות, וזה בהנחה שהשוק של הרוח לא יצמח עוד (והוא יצמח).

וזה כמובן, רק גודל השוק האמריקאי. מה עם אירופה? הודו (שלשם החברה נכנסת)? ריצ'רדסון היא החברה הכי מתקדמת בעולם בשוק הזה, ולמרות שקמו לה מתחרים, הם ממש, אבל ממש מאחור.

עד עכשיו דיברנו על טורבינות רוח, אך מסתבר שזהו לא השוק היחיד לקבלי על שכאלה. למשל, שוק משני שגם בו ריצ'רדסון שולטת הוא שוק האנטנות הסלולריות. גם אנטנות כאלה חייבות חשמל גם כשיש הפסקות חשמל ולכן צריכות מצבר – במקום מצברים מזהמים, ריצ'רדסון ממירה אותם לעבודה על קבלי על. על כל המרה שכזו היא מקבלת 500 דולר – פחות מטורבינות רוח, אבל יש 400,000 אנטנות סלולריות בארצות הברית והמספר הזה צפוי לגדול ב 10% בערך בשנים הקרובות עקב הכניסה של 5G.

ישנם עוד יישומים לאספקת כוח בעזרת קבל עם אלקטרוניקה מתאימה התפורה לישום ספציפי – כמו בתי חולים, צבא ועוד – אבל אמרנו שלא נחלום – אז ציינתי מה שהחברה מוכרת כיום מבלי הזדמנויות עתידיות.

חישמול

עסק נוסף תחת GES הוא חישמול רכבים, ובפרט – קטרים. מסתבר שבארצות הברית יצאה תקנה שעד 2050 כל הקטרים צריכים להיות חשמליים כדי להפחית את הפליטה של התעשיה לאפס. זה אולי נשמע רחוק, אבל אורך חיים של קטר הוא 25 שנים, משמע שכבר היום צריך להתחיל להחליף את כל הקטרים החדשים – שהרי אם נקנה קטר עם מנוע דיזל כמו הרוב שיש כיום, ב 2050 נהיה חייבים לזרוק אותו ונאבד חלק מההשקעה.

ריצ'רדסון, עם כל המומחיות שלה באנרגיה אלקטרוניקה היא גם מומחית לסוג מסויים של סוללות מיוחדות הנקראות ליתיום אירון פוספט (LFP) שזהו סוג מיוחד של סוללות שלא מכילות קובאלט. כריית קובאלט היא מזהמת מאוד וגם כרוכה לא פעם במוות – ולא פעם של ילדים – באפריקה ומקומות אחרים.

לריצ'ארדסון חוזה עם Progress Rail- חברה בת של קטרפילר, לחישמול קטרים בעזרת הסוללות האלה. אפילו BNSF של באפט בעניין. כל קטר שכזה מכניס לריצ'ארדסון 1-3 מיליון דולר ובארצות הברית לבדה יש סביב 30,000 קטרים. בחשבון על מפית, נניח שמספר שווה של קטרים יוחלף בכל שנה לאורך 25 שנה, מדובר בלפחות 1000 קטרים בשנה בהכנסות של נניח מיליון דולר ליחידה, לא צריך להיות גאון כדי להבין מה הפוטנציאל פה. והוא ממש מעבר לפינה – כבר בסוף 2023:

If I look at their forecast and their deadlines, right now, it's a new product. People are getting used to understanding lithium and ultracapacitors across the board. But I think at the end of 2023, we're going to see a large spike in the expediting of the building of these electric trains. Because you're right, you won't get to 100% emissions — 0 emissions without having a huge part of your fleet is electric vehicles.

<…>
I mean the timing could not be better. What's interesting is the — we've been working with ultracapacitor technology and lithium battery technology for over 15 years. So we kind of have a head start internally. And obviously, the company has been focused on power management and power products for 75 years, if you will. And what we're finding is we have a lot of inside information that really applies to these type of rollouts and everything is a roll out, Phase I, Phase II, Phase III.

Greg Peloquin, 2023Q1 Earnings call

סגמנט ה PMT

גם בסגמנט הזה יש הזדמנויות מעניינות כמו מוצרים לטכנולוגיות חדשות כמו Galium Nitride, סיליקון קרבייד, סיליקון גרמניום ועוד (אם זה סינית עבורכם זה בסדר) אך קצרה היריעה אז אציין רק הזדמנות אחת שלאחרונה הפכה להיות משמעותית. כידוע, ריצ'ארדסון היא בין המעטות בעולם שמייצרות שפורפרות ואקום, המתחרה הגדולה שלה היא טושיבה. בשנות ה 80 אד התעקש להתמקד בתעשיה הדועכת הזו ולאחר הרבה שנים שהמון שחקנים פשטו את הרגל ונעלמו, נשארו מעט מאוד שעומדים על הרגליים- ריצ'ארדסון בינהן. שפורפרות שכאלה משמשות בעיקר בתעשיית המיקרוגל, מתחים גבוהים מאוד ומגנטיות. בין השאר ריצ'ארדסון מייצרת מוצרים שנקראים מגנטרונים.

לאחרונה ריצ'ארדסון החלה לקבל המון הזמנות למגטנטרונים שלה (עליה מ 800 ל 5000) לתעשייה לא צפויה – תעשיית התכשיטים. מסתבר שכאשר שמים כמה מגנטרונים כאלה במתח גבוה ומקרינים שדה מגנטי עוצמתי לתוך מיכל של מתאן שבתוכו יש גרגר יהלום, לאחר כמה זמן הפחמן שבמתאן מתקבץ על הגרגר של היהלום (שנקרא SEED או "זרע") ונוצר יהלום מלאכותי וטהור, שאין שאלה אם הוא יהלום דמים, אם נכרה באופן מזהם או לא או שילדים שימשו בתור עבדים בכרייתו.

תמחור

לאחר שנים שבהן החברה התנהלה עם עומס של חוב ורכישות – סוף סוף החברה רזה, ואין לה חוב, אפילו יש לה מזומן – נכון לדוח האחרון לחברה בערך 30 מיליון דולר במזומן. לחברה יש טיפה מעל 14 מיליון מניות ולפי מחיר מניה של 24 נכון לכתיבת שורות אלה, שווי השוק הוא 336 מיליון דולר ובנטרול המזומן בואו נגיד שיש לה 300 מיליון דולר שווי פעילות.

החברה צפויה להרוויח סביב 1.6 דולר למניה השנה, דהיינו מכפיל 15. לא זול, אבל גם לא מאוד יקר.

אך בתוך המספר הזה חבויה הנחה – למשל – סגמנט ההלת'קר מפסיד כנראה סביב 30 סנט למניה בשנה. בעוד שנה וקצת הוא או יסגר או ירוויח כסף, כך שכוח הרווח של החברה כיום הוא כנראה יותר קרוב ל 2 דולר בשנה.

בנוסף, אם ננטרל את המזומן מהמחיר של החברה, נראה שאנחנו משלמים סביב מכפיל 12.

אם נניח שהסגמנט של האנרגיה הירוקה ימשיך לצמוח בקצב של 80% בשנה הבאה ו 50% לאחר מכן, רק הוא לבד יכול להוסיף 1.4 דולר לרווח למניה, כלומר שהחברה תרוויח סביב 3.3 דולר בשנה מה שמביא אותנו למכפיל 7. וגם אם זה לא יקרה, המחיר שאנו משלמים *כיום* הוא איננו מנופח, מכפיל 12 הוא סביר בהחלט לחברה כמו ריצארדסון.

חברות כמו ריצ'ארדסון לא נסחרות בזול כל כך, הרווחיות והאיכותיות כמו אמפנול למשל מקבלות מכפילים של 20 ומעלה. כך שגם בלי הנחות מרחיקות לכת לגבי ההזדמנויות בפתחה של ריצ'ארדסון אני מניח שיש פה הכפלה של הכסף (למכפיל 14) בטווח של שנתיים עד שלוש. ואם נתפוס איזה דג שמן כמו הרכבות או צמיחה משמעותית בטורבינות הרוח או משהו אחר – זה בחינם.

סיכונים

החברה איכזבה במשך שנים את המשקיעים. נראה שזה מסתובב, ונראה שהאנשים הנכונים בהגה, אבל לעיתים ההסטוריה לעולם חוזרת.

לחברה יש מבנה הון בעייתי – לאד, המנכ"ל, יש מניות סופר הצבעה מה שאומר שדה פקטו הוא שולט בחברה ביד רמה. זה דומה למה שקורה בבל פיוז. זה מסוכן כי הוא עשוי להחליט שהוא קונה חברה שוב פעם ושוב להכנס לסחרור. דיברתי איתו על זה והוא אמר: "תשמע, אני יודע שאכזבנו הרבה שנים, לקח לי 60 שנה למצוא את הנוסחא הנכונה, אני לא אהרוס את זה עכשיו". אני נוטה להאמין לו, עם ספקות זהירים מחוברים בצד.

מיתון גם עשוי לפגוע בחברה, במיוחד בחלק שפונה לתעשיית המוליכים למחצה. אחד הלקוחות של החברה הוא LAM RESEARCH וכמובן שהאטה בתעשיית השבבים תבוא לידי ביטוי בתוצאות החברה, אך לדעתי עד שזה יקרה GES יהיה הרבה יותר משמעותי.

סיכום

יש עוד המון ללמוד על החברה – ניסיתי לתמצת כמה שיותר וחשוב לי להבהיר שזהו רק קצה הקרחון ויש עוד המון ללמוד על החברה – אפשר ללמוד למשל משיחה עם ההנהלה ומקריאה של התמלולים של שיחות הועידה.

אז מה יש לנו: החברה במכפיל 12 כבר היום. זה כנראה המכפיל ההוגן עבורה. מה אנחנו מקבלים בחינם:

1. הצמיחה בסגמנט ה GES
2. אופציה על חישמול הרכבות – יכול להיות שווה מאות מיליונים וכפולות של שווי השוק הנוכחי
3. גידול משמעותי בסגמנט טורבינות הרוח (למשל גיאוגרפיות חדשות, לקוחות חדשים ועוד)- יכול להיות שווה כפולות של שווי השוק הנוכחי
4. צמיחה בתעשיית התכשיטים – קשה לכמת אבל יכול להיות גדול
5. אופציה לשימושים נוספים לקבלי העל של החברה שנמצאים ב PIPE, למשל לרכב חשמלי או בתי חולים
6. מעבר לרווח בסגמנט ההלת'קר – אם החברה תצליח להתברג שם זה יכול להיות ענק והיא יכולה לשרת מכשירי CT ו MRI בכל העולם. כיום זה DRAG על התוצאות

אז יש לנו 6 קליעות לסל בחינם. אם אחת נכנסת, יותר ממכפילים את הכסף. אם מחטיאים את כל הקליעות, מקבלים כנראה "כסף מת". אחלה עסקה לדעתי.

RELL היא אחת האחזקות שקניתי לדיסקברי. אלו החברות שאנו מחפשים – חברות קטנות ונסתרות, עם סיפור מיוחד, ושינוי שעוד לא נתפס על ידי השוק באופן מלא. מניית החברה אמנם עלתה לא מעט לאחרונה, אך לדעתי הסיפור (הטוב) עוד לא מתומחר במלואו ויש רוחות גביות של הרבה שנים מאחורינו. העסק בריא וטוב וזה עסק שנעים להחזיק גם במיתון אם יבוא. זה עסק עם פוטנציאל ענקי אם יצליח, וגם אם לא, קשה לי לראות הפסד עמוק מהתמחור הנוכחי, אלא אם הסיכון המרכזי – ההנהלה שעושה שטויות – יתממש. אני אהיה עם היד על הדופק.

גילוי נאות: יש אחזקה ואני מדבר מפוזיציה, יש לקרוא את הפטור מאחריות.