איך הופכים סלע ירוק להרבה מאוד כסף ירוק

אם אפשר לומר ששנת 2021 היתה השנה שבה השקעות ESG חטפו מכה, בשנת 2022 כנראה הן ימותו מוות סופי. אני חושב שמה שכולנו חווים עכשיו עם העליה המטאורית במחירי הנפט, הפחם, הגז, מחירי השילוח בספנות, מחירי התבואה ומה לא מדגימה מה קורה שנותנים לשיקולים שאינם כלכליים להוביל הקצאות הון, וכמה נזק שיקולים זרים בהשקעות יכולים לגרום. הכוונה היתה טובה – לעזור לכדור הכחלחל שלנו, אך שלא במתכוון גרמו נזק אדיר, שאולי לא יהיה ניתן לתקן – כמות פליטות הפחמן בשנים הקרובות יהיו כל כך גדולות שאני אתפלא אם הן לא תאפסנה לחלוטין את כל "החסכון" שהושג בעשור שלם של ESG. פחם למשל, שהיה המצורע של העשור האחרון, כנראה יהיה "הזהב השחור" החדש של השנים הקרובות ואולי אף העשור הקרוב, לדאבונו של הכוכב שלנו. כואב לי על כך, אבל זהו תהליך שתוצאותיו היו ידועות מראש. אמרתי בעבר שאין תחליף לאנרגיה גרעינית, ואנרגיה מתחדשת כנראה לא תוכל להחליף את כל צרכי האנרגיה של האנושות.

עם זאת, בתיק של דיסקברי יש שתי השקעות שהן ESG, שגם על הדרך מרוויחות מהטרנד של ESG, ושידידותיות מאוד לכוכב. לא בחרתי אותן ככה, פשוט ככה יצא, ואני מאוד שמח על כך כי אין דבר שאני רוצה יותר מעתיד ורוד (וירוק) לילדים שלי. אני רוצה לשתף אחת מההשקעות האלה איתכם, השקעה שביצעתי רק לפני מספר חודשים (תודה עדי), למרות שהכרתי מלפני כן ופשוט לא טרחתי להתעמק כתוצאה מהטיה שהיתה לי נגד הסקטור (טעות איומה).

הקדמה

ההסטוריה מלאה בתחזיות קודרות לגבי עתיד המין האנושי. למשל, אחת התחזיות שניתנה בשנת 1980 היתה שאין די שטחים חקלאיים בשביל לספק מזון לכל האנושות, ושעקב הצטמצמות השטחים החקלאיים והירידה בחקלאות בתור נתח מה GDP בעתיד לא יהיה די אוכל לאנושות. המחשבה דאז היתה שאם אוכלוסיית העולם תמשיך לצמוח, יהיה רעב.

ארבעים שנים אחרי התחזית הזו, והעולם אינו רעב לאוכל. שימו לב – ישנם אנשים רעבים (לצערי הרב), אך אין מחסור באוכל. אוכלוסיית הכוכב מונה כמעט שמונה מיליארד איש, כאשר בשנת 1980, כשניתנה התחזית הקודרת הזו, אוכלוסיית העולם היתה כ- 4.4 מיליארד איש. מאז לא רק שאוכלוסיית העולם צמחה כמעט פי 2, תצרוכת האוכל כתוצאה מעליית מעמד הביניים, עלתה מ 2400 קלוריות ליום לאדם, ל 2800 קלוריות ליום לאדם.

עוד נתון שאיננו רואים בגרף הוא האוכל המבוזבז – למשל עגבניות שנרקבות, עופות שמושמדים, וכו'. כיום הבזבוז באוכל עומד על 30% (!) מהתצרוכת הגלובלית לעומת הרבה פחות בשנת 1980. איך אפשר להסביר זאת? איך בתוך ארבעים שנה, לתוך פחות ופחות שטחים חקלאיים, העולם מייצר מעל פי 2 (אולי פי 3?) יותר אוכל?

אחת הסיבות היא כמובן – הטכנולוגיה בחקלאות או האגריטק. האגריטק שינתה את פני התעשיה. אם על ידי הנדסה גנטית, חממות, ועוד פתרונות מדהימים, שאגב ישראל מככבת בינהם. אך בין הגורמים המרכזיים ביותר מצוי פתרון מאוד פשוט ולואו טקי – דשנים. הדשנים היום הם פי כמה יותר מתקדמים מאשר פעם, נגישים, ונחוצים. אם בימי התנ"ך זרענו חיטה שש שנים ובשנה השביעית נתנו לאדמה לנוח (שנת שמיטה), כיום, לא צריך את שנת השמיטה. בימי קדם שנת השמיטה נועדה בכדי שהאדמה תוכל לחדש את מלאי המזונות האצורים בה, אשר להם זקוקים הצמחים בכדי לצמוח. אולי אינכם יודעים, אך מי שחידש את מלאי המזון הטמון באדמה היו מיקרואורגאניזמים שפירקו פסולת ולכדו חומרים כמו חנקן, פוספט ואחרים בתוך האדמה.

פאסט פורוורד לעידן המודרני – העולם לא יכול להסתדר בלי דשנים. ללא דשן, התפוקה של האדמה יכולה לרדת בעשרות אחוזים, ובכך יגרם רעב של ממש על הכוכב שלנו.

For most of human history, food production was limited by the amount of reactive nutrients that were available for crops. This all changed with Fritz Haber and Carl Bosch. Rather than relying on the scarce nitrogen that exists naturally within the world’s soils, we could produce our own. Their innovation (the Haber-Bosch process) at the beginning of the 20th century enabled the lives of billions of people.² Estimates suggest that every second person reading this has them to thank for being alive today.

https://ourworldindata.org/reducing-fertilizer-use

דוגמא למדינות עשירות שמשתמשות בדשנים, לעומת מדינות עניות שלא משתמשות בדשנים, בצילומי לווין:

דשנים

כמו לנו, גם לצמחים יש "אבות מזון". העגבגניות, המלפפונים, האבוקדו, החיטה, הסויה – כל התוצרת הצמחית החקלאית שאנו אוכלים צורכת שלושה אבות מזון צמחיים, הנקראים Macronutrients. אבות המזון הצמחיים הם בקיצור: N, P, K, לפי האותיות שניתנו ליסודות בטבלה המחזורית (למי שלא מכיר כימיה, לא נורא).

האות N משמעה חנקן או Nitrogen- הצמחים צריכים תרכובות חנקן, ולכן דשנים מכילים תוצרי אוראה ואמוניה המכילים חנקן. חנקן מצוי בשפע באטמוספירה (70% מהאטמוספרה שלנו היא חנקן) ולכן לא צריך להפיק אותו מבורות באדמה, אבל כן צריך הרבה מאוד אנרגיה בשביל להפיק אותו – ולכן כל יצרני נגזרי החנקן לדשנים משתמשים בגז טבעי בשביל לספק את האנרגיה. הצמחים לא יכולים לקלוט חנקן N2 מהאטמוספרה, אלא צריכים חיידקים באדמה או בעלי חיים שיספקו להם את החנקן שהם צריכים. בעלי חיים פולטים חנקן בשתן שלהם או כשהם מתים, וחיידקים קולטים חנקן מהאטמוספריה לייצור תרכובות חנקן שבהן הצמח יכול להשתמש.

האות P משמעה זרחן או Phosphorus – בתרכובת – נקרא Phosphate. פוספטים מופקים ממכרות ועיקר הייצור של פוספטים בעולם מגיע מסין, מרוקו, ארצות הברית ורוסיה, לפי סדר חשיבות.

האות K משמעה Potassium, או אשלגן בעברית. תרכובות האשלגן נקראות באופן כללי פוטאש, שמקורו במילה אפר בקערה (Pot – Ash). בימי קדם היו מערבבים אפר עם מים ונותנים לצמח בתור דשן, כאשר האפר הכיל תרכובות אשלגן המזינות את הצמח. כיום מפיקים מלח אשלגן מבורות תת קרקעיים עמוקים מאוד וממקומות כמו ים המלח. היצרניות הגדולות של פוטאש הן לפי הסדר: קנדה, רוסיה, בלרוסיה, סין וישראל.

דשן לצמחים מכיל תערובת של שלושת אבות המזון האלה, ועוד "ויטמינים" או Micronutrients לצמחים בצורת מגנזיום, גופרית, סיליקון ועוד.

ללא דשן, תפוקת היבול תרד דרסטית, בעשרות אחוזים. לא בכדי שדות חיטה באירופה מפיקים מעל פי 10 (!) יותר חיטה להקטאר (יחידת שטח) מאשר שדות חיטה באפריקה.

לדשנים יש גם צד אפל. אמנם אנו חבים להם את חיינו המודרניים – בלי דשנים בין 40-50% מאוכולוסיית כדור הארץ לא תוכל להמשיך לחיות, אך הם גם מזהמים מאוד את הסביבה, כל אחד N, P ו- K בדרכו שלו. בנוסף, הם בצורתם הנוכחית גם תורמים משמעותית לפליטות הפחמן וגזי חממה אחרים, בייחוד החנקן, אך לכל הרכיבים תרומה להתחממות כדור הארץ. החנקן תורם על ידי פליטת חד-תחמוצת הפחמן לאוויר, הפוטאש בצורתו התעשייתית (אשלגן-כלורי) משמיד חיידקים לוכדי פחמן בקרקע.

מבנה שוק הפוטאש

למטרת הפוסט הזה, אני אתמקד רק בפוטאש.

כאמור, חמש היצרניות הגדולות של פוטאש הן קנדה, האחראית על 30% מהתוצרת בעולם, רוסיה עם 20%, בלרוסיה עם 18%, סין עם 10% וישראל עם 5%. בכל אחת מהמדינות האלה ישנן חברות המפיקות את הפוטאש – למשל בקנדה המפיקה הגדולה ביותר היא Nutrien (יש עוד). ברוסיה מדובר על אורלקאלי, בבלרוסיה מדובר על בלארוסקאלי, ובישראל מדובר על כי"ל או בשמה החדש ICL.

התפוקה העולמית של פוטאש היא כ- 70 מיליון טון לפי KCl – אשלגן כלורי. אך לא כל האשלגן מגיע בצורת אשלגן כלורי, למרות שהיא התרכובת הכי נפוצה והיא גם מה שכורים בים המלח. יש גם למשל פוליהיילייט, אשלגן ניטריט, וכו'. כל תרכובת של אשלגן מכילה כמות שונה של אשלגן. טון של חומר אחד וטון של חומר אחר, לא מכילים את אותה כמות אשלגן כי חומרים שונים מכילים אשלגן בכמות שונה, כתלות בתרכובת הכימית. אשלגן הוא הרכיב הפעיל שאותו צורך הצמח והוא מה שחשוב. לכן, כדי לשמור על סטנדרט של השוואה, מודדים כל חומר לפי שתי שיטות: משקל שווה ערך של KCl (אשלגן כלורי), או K₂O – תחמוצת האשלגן. תחמוצת האשלגן אינה מסיסה במים וצמחים לא יכולים לנצל אותה, לכן לא תראו דשן שמכיל אותה, אבל היא כן יחידת מדידה נהוגה בתעשיה. אנשים שקונים "טון פוטאש במונחים של K₂O", לא קונים בפועל K₂O, אלא תרכובת אחרת שמכילה אותה כמות אשלגן כמו טון K₂O.

לאחר ההסבר הזה, אפשר גם לומר שהתפוקה העולמת של פוטאש היא 40 מיליון טון במונחי K₂O. היחס בין ל K₂O הוא 60% – כלומר טון KCL שווה ערך ל 0.6 טון K₂O.

היה חשוב לי להסביר את זה כי במקומות שונים באינטרנט מציגים מספרים שונים וזה עשוי לעורר בלבול למי שלא מכיר את המספרים.

אמנם פוטאש הוא יסוד מאוד נפוץ בכדור הארץ, אך קשה מאוד להקים מכרה כלכלי שלו ויש לו השלכות הרסניות מאוד על הסביבה. למשל, תראו את העיירה הזו ברוסיה (יש גם את הסרטון הנהדר הזה). בגלל מכרה הפוטאש שם, עיר שלמה שוקעת לתוך הקרקע. גם בישראל, כתוצאה מהכריה בים המלח, בולענים ענקיים נפערים בסביבת ים המלח.

היות ופוטאש מגיע בצורה של מלח המסיס במים, מכרות שכאלה הם מבצעים הנדסיים מסובכים ולא פעם מכרות שכאלה מוצפים במים עקב קריסה של שכבות באדמה המאפשרת חלחול מים, מה שעשוי להשבית את המכרה לתקופה ארוכה מאוד ולא פעם – ההשבתה היא לתמיד והמכרה יוצא מכלל פעולה. תערובת המים עם המלח KCl יוצרת תמיסה רעילה שנקראת "Brine" וכשהוא מציף את המכרה זה בכלל לא נעים (למשל, תחשבו מה קורה אם זה מגיע לנהר שזורם בסביבה, זוועה)… כל אלה גורמים לאספקה להיות לא פעם בעייתית. הנה למשל ידיעה מהזמן האחרון.

כל אלה גורמים לכך שלמרות שפוטאש הוא יסוד מאוד נפוץ, כריה שלו היא בעייתית ומסוכנת, לא מהימנה, ודורשת אישורים מגורמים ממשלתיים. למשל, בברזיל, ישנו מכרה שמנסים לקבל אישור לפתוח אותו לא פחות מ 15 שנה, בעלות אסטרונומית של מעל 2.5 מיליארד דולר – ולא מצליחים עקב ההשלכות ההרסניות על הסביבה והסכנה במכרה שכזה.

גיאופוליטיקה

בימים משוגעים אלה, קצת מפחיד שבערך 40% מתצרוכת הפוטאש העולמית מגיעה משתי מדינות המעורבות במלחמה ונתונות תחת סנקציות חונקות – רוסיה ובלרוסיה. שוק הפוטאש היה לחוץ עוד לפני המלחמה בגלל המכרה שנסגר בקנדה (ע"ע הכתבה שקישרתי אליה מעלה), בעיה בשרשראות האספקה, עליה בחומרי הגלם ובצריכת הפוטאש העולמית וסנקציות על בלרוסיה (עוד מלפני הלחימה).

בואו נתבונן מה קרה למחירי הנפט כשאיימו להוציא את רוסיה מהמשוואה – רוסיה מספקת בערך 5% מתפוקת הנפט העולמית, והנפט עלה 50% בגללה, ומאיימים שיעלה ל 200 ואפילו 300 דולר לחבית. מה יקרה אם 30-40% מתפוקת הפוטאש העולמית תעצר? איפה יהיו המחירים? אני לא רוצה לדמיין, אבל זה הכי קרוב שנגיע לגוג ומגוג. אתם יכולים לדמיין מחסור באוכל?

בנוסף לכל, רוסיה ואוקראינה הן יצרניות חיטה גדולות, ובגלל סנקציות והפגזות על הנמלים באוקראינה, הייצוא מהן עשוי לפחות משמעותית, וזה בתורו יגרום לעליה מטאורית במחיר הלחם. בפעם האחרונה שמחיר הלחם עלה, קיבלנו את האביב הערבי, מצריים במיוחד רגישה לעניין. בינתיים הונגריה למשל הקפיאה ייצוא של חיטה, והיא עשויה להיות הסנונית הראשונה בדה-גלובליזציה בחקלאות.

למזלנו, ישראל היא יצואנית פוטאש גדולה ככה שבישראל כנראה לא יהיה מחסור בפוטאש, אבל האם ישראל היא עצמאית בחקלאות? מקווה שלא ניאלץ לגלות בקרוב.

לשם הפוסט, נטוס חצי עולם לחצי הכדור הדרומי – לברזיל. ברזיל היא מעצמת חקלאות, וחלק גדול מאוד מה GDP שלה מגיע מחקלאות. בשל כך, ברזיל היא יבואנית עצומה של פוטאש. בברזיל ישנו רק מכרה פוטאש אחד, שימיו ספורים, והוא מספק חלק קטן מהצריכה של המדינה. לכן ברזיל מייבאת 95% מתצרוכת הפוטאש שלה מחו"ל, בין השאר – מרוסיה ובלרוסיה. סה"כ ברזיל מייבאת מעל 6 מיליון טון פוטאש בשנה.

מחירי הפוטאש בברזיל מאמירים – רק לפני שנה וחצי סביב 400 דולר לטון, כיום עומדים בברזיל על 1000 דולר לטון, והממשלה יצאה בתוכנית להפחית את התלות של ברזיל בפוטאש ממקורות חיצוניים עד שנת 2050. כמו שאומרים – מעט מידי, מאוחר מידי.

אז מה קיבלנו – מחסור גלובלי בפוטאש עוד לפני המלחמה, שעכשיו עשויה ליצור מחסור עצום בפוטאש בשילוב עם מחסור בתוצרת חקלאית משתי יצרניות משמעותיות – רוסיה ואוקראינה. תוסיפו לזה אינפלציה של מוצרי מזון (שהגורמים שציינתי הם חלק נכבד ממנה) ואינפלציה כללית וקיבלנו קלחת רותחת.

הכירו את Verde Agritech

החברה שעשויה להוות מקום מפלט לכל מה שציינתי מעלה היא Verde Agritech, בברזיל, שנסחרת בקנדה, תחת הסימבול – איך לא – NPK- תודו שצריך בשביל זה חוש הומור מפותח.

ורדה היא חברה שמפיקה פוטאש, אך לא בדרך הסטנדרטית. לחברה יש זכויות במכרה ששמו Cerrado Verde בברזיל במדינת Minas Gerais העשירה בחקלאות. וורדה ממוקמת ליד איזור שנראה כאילו לקוח מהאגדות – האדמה, הסלעים, העצים – הכל ירוק. כשנוסעים למפעל של וורדה, הדרך עצמה היא ירוקה. המכרה שלו וורדה הוא מכרה Open Pit, כלומר לא בור באדמה, אלא סגנון הדומה למחצבה. למיטב ידיעתי הוא מכרה ה Open Pit בין היחידים בעולם שבו כורים Glauconite – סלע ירוק שמכיל בתוכו 10% פוטאש.

הסלע הזה נמצא בשפע – והערכה שמרנית היא שהמכרה יכול לספק את כל הצריכה של ברזיל כולה ללפחות 60 שנה.

קצת על Glauconite ו Super GreenSand

גלוקונייט הוא סלע ירוק המכיל פוטאש. וורדה מפוצצת את הסלע עם דינמיט ואז מעמיסה את הסלע על משאית. המשאית נוסעת למפעל בקרבת מקום (דרומית למטוטינה) ושם טוחנים את הסלע לאבקה שבה אפשר להשתמש לדשן. האבקה הזו, בגדול, נקראת Super GreenSand. פשוט וקל!

לפי שיטת K₂O, גלוקונייט מכיל 10% פוטאש, לעומת KCl המכיל 60%. מכאן, שחקלאי שצריך לדשן את השדה שלו, צריך פי 6 יותר חומר – על כל טון של KCl, צריך 6 טון GreenSand. מייד נדבר על ההשלכות של ההבדלים בכמויות.

בעבר היו מדשנים את השדות עם GreenSand בארצות הברית, אבל המכרות הכלכליים נוצלו. כיום משתמשים ב GreenSand לדשן בעיקר גידולים אורגאניים, של פירות וירקות פרימיום, בשל מחירו הגבוה והעלות הגבוהה להפיק אותו. ברוב המקומות בעולם תכולת הפוטאש ב GreenSand נמוכה, ועומדת על 2-3% – במקרה של וורדה מדובר כאמור על 10%.

מסתבר ש KCl שמפיקים בכי"ל ובשאר המכרות בעולם, הם לא המקור האידיאלי לפוטאש עבור דישון, הוא פשוט נפוץ וזמין מאוד. נכון, הפוטאש מצוי שם בריכוז גבוה והוא זמין מיידית לצמח. אבל פה בערך נגמרים היתרונות שלו, ורשימת החסרונות היא גדולה מאוד. למשל – KCl מכיל יוני כלור, שהם רעילים למיקרואורגאניזמים באדמה, כך שלאחר אפליקציה שלו, המיקרואורגאניזמיים מתים. יש לכך השלכות ענקיות על העולם – החל מכך שהמיקרואורגאניזמים האלה לא פעם לוכדים פחמן בקרקע ולכן זה תורם לפליטות פחמן מוגברות, ועד פגיעה בחיוניות ובחומרים המזינים שיש בצמח וזמינים לאנשים לאכול. הירקות והפירות שאנו אוכלים שדושנו ב KCl הם פחות בריאים. בנוסף, KCl הוא מלח מסיס במים ולכן נשטף בגשם ומחלחל לשכבות עמוקות יותר, וצריך לפזר אותו בשדה לעיתים אף 4 פעמים בשנה, וזה המון. הריכוז של פוטאש ב KCl גבוה, והוא נשטף מהר בהשקיה ובגשם, ולכן צריך לשים כמות גדולה, מה שעשוי לגרור בזבוז אך גם Root Burn – "מנת יתר" של פוטאש ששורפת את שורשי הצמח. ל KCl יש מליחות גבוהה, ושימוש גבוה בו עשוי לגרום להמלחת הקרקע מה שעשוי לגרום לנזק לשדה שיקח שנים לתקן אותו. KCl מכיל רק שני דברים – אשלגן וכלור, ואינו מכיל "ויטמינים" שהצמח צריך.

לעומת זאת, ל-GreenSand יש רק שני חסרונות – הוא מגיע בצורת אבקה, ולכן מועף ברוח (ולכן לוורדה יש יכולת לעשות גראנולציה, מה שהופך את החול לגושים קטנים שלא עפים ברוח, אבל כרגע לא מבצעת גראנולציה ממש בשוליים, כי האיכרים בברזיל מורגלים לעבוד עם אבקות ואין בזה צורך), והוא בריכוז פוטאש נמוך יותר מה שאומר שצריך להוביל יותר חומר והחומר זמין במהירות פחותה לצמח.

מצד שני, היתרונות שלו ארוכים כמו הרשימה של החסרונות של KCl:

השיחרור של הפוטאש מGreenSand לאדמה נעשה לאט ולכן אין חשש לשריפת שורשים או לפגיעה בצמח, וצריך לדשן רק פעם אחת בשנה. הסלע, היות והוא מגיע מהטבע, מכיל המון ויטמינים שהצמח צריך – כמו סיליקון, גופרית, מגנזיום, ועוד הרבה מאוד Trace Elements שמבריאים את האדמה, את הצמח ואת המיקרואורגאניזמים שבאדמה- שעוזרים לקלוט פחמן בין השאר. אבקת הסלע עוזרת לאדמה לקלוט יותר מים וככה צריך להשקות פחות, והיא נוטה לאצור מינרלים מהסביבה במקום שיספגו לשכבות העמוקות ובכך מעלה את היעילות של דישון ושל הצמיהח של הצמח. היות ו-GreenSand לא מכיל יון כלור רעיל, הוא ידידותי לסביבה. אינדקס המליחות שלו קטן פי 1000 מאשר של KCl (לא טעיתי, פי 1000 פחות מליחות!). ההשפעות שלו על האדמה לטווח ארוך הן מעולות והוא משפר את התפוקה עם השנים, בדיוק הפוך מ KCl שפוגע באדמה לאורך שנים. בעבר השתמשו בGreenSand בשביל לשקם אדמה פגועה, היות והאפקטים שלו על איכות האדמה ענקיים. בגדול, הירקות והפירות המגודלים בשדה המדושן ב GreenSand יהיו מזינים ובריאים יותר.

אישית, אני ממש מעדיף לאכול ירקות ופירות שדושנו בדשן כל כך הרבה יותר טוב מהדשן הקונבנציונלי.

היתרון של וורדה

ורדה אינה רק משווקת מוצר טוב יותר, אלא יש לה גם יתרונות כלכליים אחרים:

בעוד שחברות ענק כמו מוזאיק ונוטריין צריכות לחפור קילומטרים מתחת לאדמה, להסתכן בהצפות, קריסות, להשתמש בחומרים מזהמים, להרוס את הקרקע שמתחתיה הן עובדות ולהשקיע מיליארדים בהקמות של מכרות מסוכנים, וורדה פשוט מגיעה להר הגלוקונייט שלה, קודחת כמה חורים, שמה דינמיט, מפוצצת, מה שעף מעמיסה על המשאית וזהו. קל, לא צריך המון השקעה. אין שימוש במים, אין שימוש בחומרים מאכלים (חומצות למשל) ואין זיהום סביבתי. עלות ההפקה היא זולה מאשר במכרות אחרים. שימו לב שאם אתם הולכים לדוחות של נוטריין (המפיקה הגדולה בעולם של פוטאש) – עלות ההפקה אינה כוללת את ההשקעה במכרה ושאר ירקות, שהיא סביב פי 5-10 מאשר ההשקעה של וורדה.

יתרון נוסף של וורדה הוא הקרבה לאיזור החקלאי בברזיל. שינוע של פוטאש זה לא דבר של מה בכך. זהו חומר שצריך לטפל בו בצורה מסויימת – למשל במהלך השילוח הימי צריך לדאוג שלא ירטב, כדי שלא יהרס. כמו כן, זהו חומר כבד- עד לא מזמן עלה 300-400 דולר לטון – לשנע טון על ספינה זה לא סיפור זול, במיוחד עכשיו, ולכן המחירים האמירו. להזיז טונה של מוצר מישראל לברזיל למשל, עולה לא מעט, לפעמים חלק משמעותי ביחס למחיר המוצר עצמו, ולכן הסיפור לא פעם לא כלכלי. המרחק מהלקוח הסופי משחק תפקיד מאוד חשוב בפוטאש, ועוד יותר בGreenSand, כי כאמור צריך הרבה יותר GreenSand – פי 6, בשביל לקבל אותו אפקט כמו יחידת KCl.

אך זה לא נגמר פה. ישנם עוד יתרונות לוורדה: וורדה תהיה בקרוב המפיקה הגדולה ביותר של פוטאש בברזיל. המשבר שיש בברזיל עכשיו עם האמרת מחירי הפוטאש בפרט והדשנים בכלל, הופכת אותה לנכס אסטרטגי למדינה. אם פעם בעבר, כשוורדה היתה מבקשת מהרגולטור בברזיל אישור להגדיל תפוקה, זה היה לוקח זמן וסחבת. היום – זה הרבה יותר מהיר. היום גם השלטון מבין את החשיבות שברזיל תהיה עצמאית בכל הנוגע לאספקת הדשנים לחקלאות שלה. וורדה עדיין לא מקבלת עזרה מהמדינה (עדיין… והם לא ביקשו, כי כמו שאמר לי המנכ"ל – אנחנו פשוט לא צריכים), אבל היא כן תצטרך עזרה בעתיד הלא רחוק כשהתפוקה תעלה מספיק, כדי שיבנו קו רכבת מיוחד למפעל של וורדה כדי שתוכל לשנע את המוצר שלה ביעילות טובה יותר לכל ברזיל.

בנוסף, בגלל שיטת הכריה הפשוטה – בום וגמרנו, מאוד קל לוורדה להגדיל תפוקה, מה שקשה מאוד לשחקנים האחרים. למשל, נוטריין אמרה שלאור המחסור הענקי בדשנים בעולם היא תגדיל את התפוקה שלה השנה ב 2 מיליון טון פוטאש, בערך 15%. וזה דורש מהם מאמץ כביר. לעומתה, וורדה תגדיל את התפוקה שלה השנה סביב 100%, ובין 100% ל 300% בשנה הבאה.

תמחור המוצר

וורדה משתמשת במחיר הפוטאש בשוק בכדי לתמחר את המוצר שלה. היא לוקחת את מחיר הפוטאש בשוק, שכאמור מכיל 60%, מחלקת אותו ב 6, כי המוצר שלה מכיל 10% פוטאש, וככה מתמחרת. דהיינו אם טון פוטאש עולה 600 דולר, טון המוצר של וורדה יעלה 100 דולר. התהליך שתיארתי כאן קצת פשטני כי לחישוב הזה נוספות עלויות הובלה, ויש הבדל בין תמחור FOB (ללא הובלה) לתמחור CIF (כולל הובלה) שגם הוא נכנס לתחשיב, אבל אני לא רוצה להאריך יותר מידי את הפוסט הזה שכבר ככה מאוד ארוך. בנוסף, לוורדה יש עוד מוצר שנקרא BAKS, שמכיל את ה GreenSand עם עוד "ויטמינים" לפי בקשת האיכר, המתאימים ליבול מסויים -למשל לקפה יתאימו ויטמינים אחרים מאשר לסויה, אבל כאמור – אני משאיר את יתרת המחקר לכל אחד מכם, כדי לקצר את הפוסט.

ההנהלה

אבל כל מה שכתבתי מעלה הוא רק חלק מהסיפור שבגללו אני אוהב את ההשקעה הזו. החלק השני הוא ההנהלה. החברה נוסדה ומובלת על ידי המנכ"ל – Cristiano Veloso. אם תחפשו קצת סרטוני יוטיוב על וורדה ועל כריס בעצמו, תוכלו די מהר להבין למה אני מתכוון. כריס סופר ידידותי למשקיעים ומוכן להסביר לפרטי פרטים מה החברה עושה. די לראות את הירחונים שוורדה מוציאה בכל חודש ואיך הם כתובים, כדי להבין שיש לנו פה הנהלה מבין הטובות בעולם. עם יד על הלב, לדעתי העבודה מול המשקיעים שעושה וורדה היא בין העבודות הכי טובות שראיתי אי פעם בקריירה שלי, אם לא הכי טובה. אם זה מהתקשורת הברורה, הזמינות (בארבעת החודשים האחרונים דיברתי עם כריס לא פחות מחמש פעמים), אם זה מלקחת פידבק מהמשקיעים -למשל לאחרונה וורדה ערכה "הצבעה" בין המשקיעים שלה איך הם מעדיפים שהיא תחזיר כסף למשקיעים – דיב, או באי בק או דברים אחרים. אני ממליץ בחום לקרוא את הירחון של וורדה – שיוצא בכל חודש, בכתובת הזו. כשמשהו שהחברה מוציאה מתחיל כך:

אז אישית, אני מתרשם. אם מישהו רוצה ללמוד על החברה, אפשר להתחיל מהירחון. יש שם את כל הלינקים לסרטונים ביוטיוב ותוך כמה שעות מגיעים לרמת הבנה מעולה של החברה.

ההסטוריה של וורדה לא היתה קלה. אולי זה מקום לפוסט אחר, אבל ההסטוריה שלה היתה רוויה בטעויות וכשלונות, במשך מספר דו ספרתי של שנים. אגב, היא בכלל החלה בתור חברה שחיפשה זהב… היא מצאה, אבל זהב ירוק. 🙂 רק לאחרונה וורדה החלה באמת לקרום עור וגידים ולהיות עסק אמיתי שפועל – ועברה תהליך דיסקברי אלים:

כריס אוהב לומר שהמשקיעים שתמכו בו לאורך הדרך – בדילולים שהיו, בגיוסי הכספים בשביל לגלות ולפתוח את המכרה, בעבודה מול החוקרים באוניברסיטת קיימברידג' ועוד, מגיעה להם הכרת תודה. ולכן עכשיו וורדה מתקשרת עם המשקיעים בנוגע לתגמול שלהם – דיב, באיי בק וכו'. כיום, כריס מחזיק סביב 20% מהחברה.

חברת אגרי – *טק*

צריך להבין שאיכרים הם עם פשוט ולא משכיל לרוב, ורגילים להשתמש בפוטאש קונבנציונלי. זה אומר שצריך ללמד אותם ולחנך אותם כדי שיבינו שהמוצר של וורדה טוב יותר. זה לוקח זמן, אבל החדשות הטובות שזה כבר מאחורינו. אחת השאלות שהיו בעבר היו האם המוצר יתקבל בשוק. ללא ספק השאלה הזו נענתה, והסיכון ירד מהשולחן. לא רק זאת, המחסור בפוטאש בשוק רק מאיץ את הסיפור כי האיכרים מחפשים תחליפים בעת מחסור. בהמשך לכך, מה שמאוד אהבתי בחברה הוא שבכל פעם שאיכר מזמין מוצר בשנה אחת ובשנה שלאחר מכן לא מזמין, וורדה שולחת צוות לאיכר לתשאל אותו מדוע הוא הפסיק להזמין את המוצר. התשובות של האיכרים עוברות אנליזה ומחלקים אותם לכמה קטיגוריות, כמו למשל "וורדה נכשלה בחינוך האיכר ליתרונות המוצר", "מחיר" וכו'. כאשר הקטיגוריה הגדולה ביותר היא טעויות במרקטינג של וורדה – בכך היא משתפרת כל הזמן. אני אוהב לראות חברה שמודה בטעויות שלה ורואים זאת – מספר הלקוחות החוזרים נמדד באחוזים וגדל כל הזמן. כמו בחברות טק, הלקוחות הם לא אנונימיים – הם פנים, אנשים, אתה מכיר אותם ויש לך קשר רציף איתם. זה לא רק עוזר לשמר לקוחות, אלא לחנך אותם וללמד אותם מדוע המוצר טוב יותר מאשר המוצרים הרגילים בשוק ולהגדיל את הנאמנות שלהם. ההשקעה במרקטינג והקשר עם הלקוח מזכירים לי חברות טק ולא סתם חברת כריה.

צמיחה ותמחור

בניגוד לכי"ל, נוטריין וכו' – וורדה היא חברה צומחת. השנה וורדה חוזה שהיא תפיק 700 אלף טון מוצר, וזה כנראה יתוקן כלפי מעלה כמו שוורדה נוהגת לעשות. בתוכנית של וורדה שלושה מפעלים – שלב 1, שלב 2, ושלב 3. שלב 1 הסתיים אך עובר שדרוג לקיבולת כפולה, ושלב 2 יסתיים השנה, במקום בסוף שנה הבאה (לחברה יש נטיה להקדים לוחות זמנים, לעשות ביט לתחזיות וכו'). המטרה הסופית היא להגיע לשלב 3, שם יהיה אפשר להפיק 25 מיליון טון מוצר בשנה – מה שיספק בערך 30-35% מהצריכה של ברזיל כולה.

לאחרונה כריס החל לדבר על להגיע ל 60% מהצריכה של ברזיל כולה, אבל זה כבר חזון למועד ועד אז החברה תהיה שווה מיליארדים. לפי תחזיות החברה שניתנו עוד בשנה שעברה שניתנו לפי מחירי פוטאש של 500 דולר לטון (כיום מעל 1000) ותפוקה של 700 אלף טון, וורדה תרוויח 0.5 דולר למניה, ובשנה שלאחר מכן התפוקה תעלה ללפחות 1.4 מיליון טון. החברה לא נתנה תחזית רווח לשנה הבאה אך אני מעריך שבשנה הבאה וורדה תרוויח הרבה מעל דולר למניה.

אם הייתי צריך לנחש, וורדה תרוויח כבר השנה דולר למניה, והרבה יותר בשנה הבאה, אבל זה ניחוש שלי. הניחוש שלי גבוה בהרבה מהתחזית של ההנהלה כי א. המחיר גבוה בהרבה מהמחיר שלפיו חושבה התחזית, וב. לוורדה כבר יש תוכניות לסיים את המפעל החדש ולהגיע ליכולת להפיק 3 מליון טון כבר בסוף השנה הזו. התוכנית להגיע לתפוקה של 3 מיליון טון היא תוכנית חדשה ולכן החברה עוד לא עדכנה מעלה את התחזיות שלה. כדי להיות שמרני אני משתמש רק בתחזיות הישנות, ונזכור שמחיר הפוטאש יותר מכפול מהמחיר בתחזית (וזה אומר שהרווח יהיה הרבה יותר מכפול), וגם הכמות של התחזית נמוכה בהרבה ממה שיהיה ככל הנראה בפועל. אם בסוף השנה וורדה תוכל לייצר 3 מיליון טון, למה שתמכור רק 1.4 מיליון טון בשנה הבאה? ובכלל, מה יקרה כשנגיע ל 5 מיליון טון? (להערכתי, בתוך משנתיים, אבל נניח שאני טועה).

לדעתי וורדה תגיע ל 25 מיליון טון לפני שנת 2030, שזו התוכנית הפורמלית של החברה. השערה שלי – 2028, ואז הרווח שלה יכול להיות סביב 11 דולר למניה בסביבת מחיר "נורמלית" של 500 דולר לטון. אם נניח שחברת כריה בברזיל כמו וורדה צריכה להסחר במכפיל 8 במצב יציב לאחר שסיימה לצמוח (נוטריין וכיל נסחרות במכפילים הרבה יותר גבוהים!) אז נקבל מחיר מניה של סביב 90 דולר, לעומת 9 דולר כיום. וכמובן, על הדרך אנחנו משפרים את הכוכב שלנו. חלומות נשאיר לעתיד – המחיר של וורדה כבר היום נוח ביחס למה שהיא מרוויחה כיום, לא צריך ללכת רחוק, ורק לדעת שיש לנו בפוטנציאל את האופציה לעשות פי 10 בתוך מספר שנים לא גדול.

גידור והתאמה לעתיד

העולם, מבלי שנשים לב, החל בתהליך דה-גלובליזציה. המדינות נהיו יותר פרוטקיוניסטיות ולאומיות. וורדה מתאימה לתהליך הזה כמו כפפה ליד והיא תהיה נכס מרכזי בברזיל. כמו כן בעולם עם מלחמות ואינפלציה, וורדה מציגה דרך להשקיע במוצר חסין אינפלציה שגם צומח. אז וורדה היא השקעה דפנסיבית ואגרסיבית ביחד. היא השקעת צמיחה וערך – ביחד. לדעתי היא באמת השקעה אחת הנדירות שמצאתי בשוק כיום. כשהיא בתיק שלי, ומדברים בעולם לפתע על מחסור באוכל, זה משרה בי רוגע -אני נמצא לדעתי במקום הנכון. שלא כמו בנפט שאת המחסור מרגישים מייד, בדשנים לוקח זמן לסיפור לחלחל. להערכתי בחודשים הקרובים נראה עוד כותרות על בעיות בשרשרת האספקה של האוכל, ואולי וורדה פתאום תהיה "מקום מבטחים", מעין אי של שקט בעין הסערה. קניתי את וורדה במחיר של סביב 2.5 דולר למניה בסוף שנה שעברה ותחילת השנה. גם לאחר שעלתה כמעט פי 4 – היא לדעתי עדיין זולה, ולו רק בגלל התכונות מעלה.

סיכונים

אין השקעה ללא סיכונים, הסיכונים פה לא קטנים וצריך לקחת אותם בחשבון.

סיכון ראשון – כריס. הוא המוח, הוא המוביל את וורדה בדרך המיוחד שאליה יצאה – אם חס וחלילה יקרה לו משהו, ההשקעה בחברה תיפגע.

סיכון שני – ברזיל. ברזיל היא לא המקום הטוב בעולם מבחינת משילות – אולי ממשלת ברזיל תטיל תמלוגים עליה? אולי ממשלת ברזיל תפקח על המחירים של המוצר? לא מזמן פטרובראס, ענקית הנפט הברזילאית, בבעלות ממשלתית, העלתה את מחירי הדיזל ב 25%. אם הם יכולים כנראה גם וורדה יכולה לעשות מה שהיא רוצה, אבל לך תדע, לעיתים להיות נכס אסטרטגי, ממש פנינה, מושך אליך תשומת לב – ולא תמיד תשומת לב חיובית. כריס מצידו, בשיחה שלנו, אמר שהוא רואה את המצוקה של האיכרים, ולמרות שהוא רוצה להרוויח, הוא לא רוצה לעשות War profiteering, כך שכנראה תהיה איזושהי הנחה על מחיר השוק (מה שבסופו של דבר יתרום לכולם, כי זה ימשוך איכרים להשתמש במוצר ויצור מערכת יחסים חוזרת, שתהיה גם אחרי שהמלחמה תסתיים ושוק הפוטאש יהיה נורמלי יותר)

סיכון שלישי – מכרה נוסף בברזיל. מסתבר שיש מכרה פוטנציאלי נוסף בברזיל – מכרה פוטש קונבנציונאלי, של KCl, שנמצא באיזור האמזונס, ליד העיירה Autazes, על אדמות האינדיאנים. לפי החוקה בברזיל אסור לפגוע באינדיאנים ובאדמה שלהם וכבר 15 שנה מנסים לפתוח את המכרה הזה. החברה שרוצה לפתוח את המכרה היא פוטאסיו דו ברזיל שלמרות שמה המפוצץ לא הפיקה אפילו גרם פוטאש, אלא רק מנסה לפתוח את המכרה. ישנה דאגה שבולסונארו ינצל את המלחמה ואת המשבר של הדשנים להפעלת לחץ פוליטי לפתוח את המכרה, אך בינתיים הוא נתקל בהתנגדות אדירה, כמו שכבר נתקלו לפניו במשך שנים שנים שנים בעבר. אם המכרה הזה יפתח, לא רק שהנזק הפוליטי לבולסונארו יהיה גדול (אולי הממשלה שאחריו תהפוך את ההחלטה?), הנזק הסביבתי יהיה אדיר ויגרום לפגיעה אנושה ביערות הגשם. אך גם אם זה יקרה, עלות המכרה תהיה מעל 2.5 מיליארד דולר (וורדה – סביב 25% מזה להגיע לתפוקה מלאה), ויקח מעל שלוש שנים לבנות את המכרה, אם לא יהיו תקלות בדרך כמו שבדרך כלל יש במכרות פוטאש. המכרה הזה יכול לספק 40-60% מהצריכה של ברזיל בתפוקה מלאה, שמעבר לשלוש השנים שיקח להקים אותו יקח עוד כמה שנים להגיע לאותה תפוקה מלאה, כך שיש לנו הרבה הרבה זמן עד אז וגם אם המכרה יפתח עדיין נשאר לוורדה מספיק "שוק" לפנות אליו. בנוסף, המכרה המדובר הוא על אדמות האינדיאנים ורחוק מהאיזורים החקלאיים בברזיל, שוורדה יושבת ממש בתוכם, כך שיתרון הקרבה של וורדה ללקוחותיה נשאר בעינו. בכל מקרה זה יהיה רלוונטי רק כאשר וורדה תרוויח כבר קרוב למספר דו ספרתי של דולרים למניה ותעשה כפולות של המחיר הנוכחי. אבל בזמן הקרוב, כנראה שאם המכרה הזה יאושר ויצאו כותרות בעיתונים, לדעתי המניה של וורדה תצלול 20-30% ביום, ואז תתאושש כי "הסכנה" רחוקה ולא מיידית, וכאמור – יש מקום בברזיל גם לוורדה וגם למכרה ב Autazes. אני מוכן מראש לנפילה כזו, ראוי שכל מי שקונה ידע שזה יכול לקרות.

סיכון רביעי – מחיר הפוטאש. ההשקעה הזו מתבצעת כאשר מחיר הפוטאש הוא בין הגבוהים שהיה בהסטוריה וצריך לשים לזה לב. אני ער לכך שמחיר הפוטאש ירד בעתיד (אבל לדעתי לפני שירד, הוא יעלה אפילו עוד, אבל זו דעתי הלא מלומדה). האספקה של הפוטאש בעולם אינה אלסטית, מה שיכול לגרום למחיר לנוע בתנודתיות חריפה. בעבר היתה תקופה ארוכה, שנים, שמחיר הפוטאש הגיע אפילו ל 200 דולר לטון. אם מחיר הפוטאש ירד משמעותית בשנים הקרובות, ההשקעה בחברה עשויה להפגע. לדעתי, היות ולפתוח מכרה פוטאש לוקח הרבה מאוד שנים, יקח זמן עד שההיצע והביקוש בעולם יסתדרו ויש לנו כמה שנים טובות של מחירים גבוהים. כמו כן לדעתי כאשר נגיע לאיזון, לדעתי מחיר הפוטאש בעתיד יהיה גבוה ממה שהיה בעבר (אני מהמר על סביב 400-500 דולר לטון במצב יציב). גם אם המחיר יסוג לאחור, הצמיחה בתפוקה בוורדה והעלות הנמוכה של ההפקה ישמשו בתור כרית בטחון, וכנראה לא יהרגו את התזה אלא ידחו את החישובים שעשיתי בכמה שנים קדימה – "ימתחו את ה IRR" ותתקבל אותה התוצאה, אבל פשוט יותר לאט.

סיכום

וורדה היא השקעה שאני מאוד אוהב בזמנים סוערים כאלה. היא נותנת לי הכל – מחיר נוח, צמיחה, הנהלה מעולה – ממש Top Notch, ידידותית למשקיעים, מוצר טוב יותר מהסטנדרט, שעל הדרך גם תורם לכוכב, נלחמת באפקט החממה, מייצרת אוכל בריא יותר, כריה ידידודית לסביבה, פוטנציאל לרווח אדיר, גידור לתיק למקרה של אינפלציה גבוהה ומה לא. בקרן שאני מנהל, עדן דיסקברי, אלה הן החברות שאני מחפש- חברות עם פוטנציאל רווח גבוה מאוד לטווח זמן הקרוב, ומשתדל למצוא אותן מספיק מוקדם כדי להנות מתהליך הדיסקברי. לא פעם, גם לאחר תהליך הדיסקברי, נותר לא מעט ערך לקצור, אבל לצערי וורדה כבר סיימה את תהליך הדיסקברי שלה שהחל סביב דצמבר שנה שעברה וכנראה שלא תעשה פי 4 שוב בטווח קצרצר של ארבעה חודשים כבעבר. עם זאת, היא עדיין מרגשת ומעניינת ונותר בה עוד הרבה מאוד ערך לעתיד הלא רחוק, וגם לעתיד הרחוק.

גילוי נאות: לי ולעדן דיסקברי יש אחזקה במניות Verde Agritech. יש לקרוא את הפטור מאחריות. את המניות לקרן קניתי סביב 8 דולר היות והיא נפתחה ב 1 במרץ. אני עשוי למכור את המניות ללא הודעה מראש!