תרבות האינסטנט בעידן התפוצצות האינפורמציה

לפני שתקראו את הפוסט מטה, אנא קראו את הכתבה הזו. לאחר שקראתם אותה בדקדוק, אבקש מכם להמתין מעט, מספר שניות, ורק אז להמשיך ולקרוא הלאה.

נשאל את השאלה המתבקשת – מה לעזאזל חשב לעצמו השופט קאפח, שהאשים ילדה בת 9 ותלה בה אשם במעשים המגונים שנעשו בה? מה, הוא השתגע? למה הוא הקל בעונש של בוחניק? מזל שיש את בית המשפט המחוזי שתיקן את המעוות ושלח את החלאה הזו לכלא. כל בן אדם נורמלי מבין שקאפח הזה פשוט אידיוט, לא?

—————————————–

בספר "בלינק", מלקולם גלדוול מלמד אותנו להכיר את התת מודע שלנו – אותה מערכת עיבוד נתונים המאפשרת לנו לקבל החלטות כהרף עין, מערכת פרימיטיבית, עתיקה כגיל המין האנושי, המשתמשת באינטואיציות ותבניות על מנת לעבד מידע במהירות הבזק בכדי לקבל החלטות יום יומיות, שלעיתים אנו אפילו לא מודעים להן.

המערכת הזו היא מערכת שערכה לא יסולא בפז. היא חוסכת מהמוח שלנו עיבודים מיותרים ומאפשרת לנו להגיב במהירות למצבים מורכבים, מהירות שמחשבים יכולים רק לחלום עליה. היא מאפשרת לנו לסנן כמיות אדירות של מידע ולהחליט כהרף עין, החלטות שלא פעם הן נכונות.

למשל, האינטואיציה של רופא מנוסה לגבי מחלה של אדם, או של שוטר מנוסה לגבי זהות הפושע, או של משקיע מנוסה לגבי מניה. אני לא צריך לנתח את המניה עד הסוף כדי לדעת שלא אשקיע. לפעמים די לי בקריאה שטחית של כמה שורות. תת המודע שלי למד להתמודד עם מניות, כפי שתת המודע של רופא למד להתמודד עם רפואה וכפי שתת המודע של כל אחד מאיתנו עוזר לנו להחליט החלטות בכל יום וכמעט בכל רגע, בכל תחום בחיים.

עם זאת, תת המודע שלנו הוא לא מערכת חסינת שגיאות. לדעתי חובה להכיר את התת מודע ולדעת את המגבלות שלו. למשל, תת המודע הוא הגורם לרבות מההטיות המשפיעות על משקיעים ואנשים בכלל. בעידן התפוצצות האינפורמציה אנו משתמשים בתת המודע יותר ויותר בכדי לחסוך CPU – גם במצבים שלהם תת המודע שלנו בכלל לא מתאים.

הגירויים האנסופיים בעולם האינטרנט תורמים לרידוד המחשבה ולעייפות החושים, ולכן יותר ויותר חומר לא מעובד נוחת במערכת הפרימטיבית שלנו ולא עושה את דרכו הארוכה לנבכי המחשבה האנליטית. כדי להמנע מכך, אני מנסה לסנן ולעשות סלקציה רבה למה שאני קורא באינטרנט, לא רק בהשקעות, אלא בכלל. אני קורא לזה "מזהמי תודעה". תת המודע, מערכת פרימיטיבית שכמותה, גורמת לאנשים להאמין שאם משהו כתוב, הוא כנראה אמת. לדעתי כיום רוב האינפורמציה שאנו מוזנים בה, באינטרנט, בעיתונים, בשלטי החוצות – רוב האינפורמציה היא אינפורמציה מזהמת: היא לא פעם רדודה, שגויה, פונה למערכת הפרימיטיבית שלנו ולא מגרה מחשבה, והכי נורא – היא מקהה את החושים.

מחוסר ברירה, אנשים מתרגלים להשתמש במערכת הפרימיטיבית שלהם בכדי לשפוט דברים מהר ולמיין את כל שטף האינפורמציה הזו, כי אין דרך אחרת להתמודד עם כמויות אינפורמציה כאלה, כאשר מה שהם צריכים לעשות הוא פשוט לסנן את האינפורמציה שמגיעה אליהם, ולא לנסות ולהתגבר על הנחשול, על הצונאמי הזה.

למשל, אני לא מנוי לאף עיתון, ניוזלטר, שום דבר. במעט הפעמים שאני צורך חדשות, אני קורא מספר דקות באתר חדשות שמתאפיין בדווחים באיכות גבוהה וזהו. אני לא רואה טלויזיה. אין לי כבלים ולא יהיו (למרות שזה עסק נהדר ). אני רואה תוכניות מסויימות, שאני נהנה לצפות בהן, בשעות מוגדרות ואך ורק עם אשתי.

כשאני קורא משהו שנראה ברור מידי, אני מייד מטיל בו ספק. אם אני קורא כתבה על כמה האיראנים משוגעים וטפשים – אני יודע שזה כנראה לא ככה. אם אני קורא כתבה שמכלילה ציבור כזה או אחר, אני מייד מפסיק – כי כנראה שזה שטויות.

אין דברים ברורים, כפי שמייד תראו. האמת היא תמיד רב מימדית. הניסיון לשטח את המידע הוא ניסיון שפונה למערכת הפרימיטיבית ונועד לגרות אותנו גירויים פרימיטיביים. אם זו כתבה שמרגיזה בכוונה, אם זה שיימינג בפייסבוק שפונה ליצר הנקמה הפרימיטיבי, אם זו הנהלה שנראה שכולם שם נהדרים ותמיד עושים הכל נכון –  זה לא כך – האמת תמיד מורכבת יותר.

——————————————-

עכשיו אני רוצה שתצפו בכתבה הזו.

לדעתי 99% מהקוראים, לאחר שצפו בסרטון שבכתבה, מרגישים מוזר. כאילו פתאום … לאמת יש כמה מימדים. אולי אפילו מרגישים קצת… טפשיים.

אני לא מכיר את השופט קאפח. אין לי הבנה גדולה במשפט פלילי. אני לא יודע את כל העובדות במקרה ולא למדתי אותו. אני לא יודע מה היה שם, לא יודע מי "אשם", יודע אני שאינני יודע.

המקרה כאן אינו משנה. בחרתי בכוונה משהו שיזיז כמעט את כל הקוראים באי נוחות בכסאם. אינני נוקט עמדה – כל שעשיתי הוא להציג שתי אמיתות (מתוך הרבה מאוד כנראה) ולהראות איך אפשר להבין את הסיפור בשתי צורות שונות.

עם זאת, העיתון Ynet כמנהגו, שיטח את העולם ומיהר ושפך את דמו של השופט קאפח, מבלי (כמובן) ללמוד את המקרים ולשמוע את דעתו של קאפח. די לראות את מספר הטוקבקים כדי לדעת כמה שטחית הכתבה – לרוב מספר הטוקבקים הוא ביחס ישר לשטחיות הכתבה. פשוט כי לאנשים אין כוח לאמיתות מסובכות. אם זה מסובך, סוגרים את החלון.

אבל מסתבר, שכנראה, קאפח היה דווקא שקול, ועלה על הבעייתיות שבמשפט ובתלונתה של המתלוננת. כמו כן לפי מיטב ידיעתי (ויתכן שאני טועה) המשפט נערך בהרכב של שלושה שופטים כאשר אחת היתה שופטת. אך את Ynet העובדות לא מעניינות – יש כותרת – פדופיל ניצל ילדה בת 9 והשופט אמר שהילדה "איננה כיפה אדומה". שימו לב שהכתבה נכתבה הרבה, הרבה אחרי שיצא הסרטון המדובר, אך לווינט העובדות לא מפריעות. מי שרוצה לקרוא אנשים עם מחשבה חד מימדית רדודה, יכול לקרוא את הטוקבקים. אם תתאמצו ממש, ותחפשו טוב טוב בערימות הזבל שיש שם, כמו שעושים בהשקעות, אולי תמצאו את ה 1% הנורמלים – אלה שמכירים את המקרה או מכירים את השופט.

כולנו יודעים ש Ynet הוא לא פעם (כמעט תמיד) צהובון שבו כתבות גדושות בטעויות על ימין ושמאל – החל משגיאות כתיב כמעט בכל כתבה וכלה בשגיאות עובדתיות או בעבודה עיתונאית שטחית, אין בכך חדשה מרעישה. אם כך, מדוע התעורר בנו כעס פנימי שכזה כשקראנו את הכתבה על השופט המקל בעונשו של פדופיל שניצל ילדה בת 9? האם שכחנו באיזה מדיום אנו קוראים את מה שאנו קוראים? מדוע הנחנו שהכל כל כך פשוט וכל כך אמיתי?

זו בדיוק הדוגמא לרדידות שיש כיום – לאמת השטוחה, שחור או לבן, דוגמא לעבודת היתר של תת המודע שלנו. אין לנו כוח ללמוד את העובדות ואין לנו את הזמן לכך – לכן המערכת הפרימטיבית נכנסת לפעולה ו… עובדת כמו שהיא עובדת – מתמקדת בתבניות ומחליטה בהרף עין. זה אשם, זה לא אשם. זה למיתה, וזה לחיים. תת המודע שלנו הוא מערכת נהדרת, שלא היינו יכולים להסתדר בלעדיה, אך בעידן המודרני משתמשים במערכת הזו למטרות שלא לשמן היא יועדה.

בפעם הבאה שאתם קוראים עיתון, מאמר, פוסט בבלוג של אסף או לא עלינו שיימינג בפייסבוק – תפעילו חשיבה ביקורתית. אל תתנו למערכת הפרימטיבית שלכם להשתלט עליכם ולשפוט כהרף עין. המציאות היא לעולם לא כה פשוטה ותמיד יש צד שני (ושלישי, רביעי ולפעמים גם עשירי). תמיד רב הנסתר על הגלוי ותמיד כדאי לכם להניח – יודע אני שאינני יודע. אני אגלה לכם סוד – זה לא רק יהפוך אתכם לאנשים טובים יותר, שקולים יותר ופתוחים יותר, זה גם שווה לא מעט כסף בעולם ההשקעות.

(למי שמעניין אותו לראות עוד מה דעתי על הרדידות שבשיימינג בפייסבוק יכול לקרוא את התגובות לפוסט הזה)