והחיים חוזרים למסלולם – רשמים מהמסע לאמריקה – 2015

הפעם החלטנו לעשות את זה קצת שונה – במקום להתחיל באומהה, לסיים באומהה. חצי מהזמן באמריקה קיללתי את ההחלטה הזו – לא רק שפספסנו את יום העצמאות והשארנו את הנשים לבד פה עם פלוגה שלמה של ילדים קטנים, גם היה קררררר. אבל ממש. בקולורדו עוד היו שרידים של שלג. אבל בדיעבד, מהכורסא בבית, נראה שעשינו את ההחלטה הנכונה. ישנם כבר שני הרוגים באילינוי, ומעל 40 טורנדואים חלפו בדיוק במסלול שלנו בארה"ב. כבר כשהיינו שם היתה "Orange Alert" אבל היא חלפה ובתור ישראלים (במקרה של יניב, ישראלים לשעבר) לא ממש הקדשנו לאזעקות האלה תשומת לב… יותר מזל משכל!

התחלנו את המסע בחוף המזרחי, נסענו צפונה לכוון בוסטון ובילינו את הסופש בניו יורק. לאחר הסופ"ש טסנו לדאלאס, טקסס, ומשם עברנו בניו מקסיקו (אמרנו שלום לוולטר), קולורדו וסיימנו בנברסקה.

נפגשנו עם לא מעט חברות, אך הפעם החלטנו לגוון ונפגשנו גם עם מנהלי קרנות אחרים. אחד מהם מנהל קרן אשר משקיעה בישראל – היה מאוד מעניין לשוחח איתו. מסתבר שלנהל קרן שהמומחיות שלה היא ישראל מקל מאוד על הגיוסים – הקרן שלו היתה גדולה פי 15 מהקרן שלנו, והוא עוד אמר שהקרן שלו "קטנה"… במונחים אמריקאיים, הקרן שלו קטנה והקרן שלנו זערורית (אך גדלה מהר!).

 

במסע לאמריקה בשנה שעברה נפגשנו עם ההנהלה של קונרד. נכנסנו לשיחה מעודדים, אך לאחר ששוחחנו איתם יצאנו מעורערים והתחלנו למכור את המניה. דאז, היה ניכר בשיחה שלמרות שהם יודעים שהעסק שלהם ציקלי, אין להם מושג היכן הם בסייקל ומהם הייתרונות התחרותיים שלהם על המתחרים שלהם שנמצאים לא רחוק מהם – למשל טריניטי. כמו שאומרים – כשהגאות עולה כל הסירות מתרוממות ולדעתי בשנים האחרונות הגאות במפרץ מקסיקו (משחק מילים מעניין) תרמה חלק לא קטן לתשואה במניה.

אז אפשר לומר שבפעם האחרונה, הנסיעה לאמריקה חסכה לנו כסף – כי מכרנו את המניה לפני שירדה. הפעם לעומת זאת, כל הפגישות שלנו היו מעודדות ורק חיזקו את התזות שלנו. למדנו לא מעט וחידדנו את ההיכרות שלנו עם החברות. עדיין אי אפשר לבדוק האם הרווחנו כסף מכך או לא – אך גם לפני שהחברות שביקרנו בהן עלו או ירדו משמעותית, אני חושב שהרווחנו את לחמנו בנסיעה הזו.

 

את הנסיעה סיימנו באומהה, בקרקס הקפיטליסטי של ברקשיר. זו הפעם השלישית שלי שם וזו גם הפעם המאכזבת ביותר לדעתי. אני לא יודע האם יש לי "אינפלציית ברקשייר" לאחר שלוש פעמים בפסטיבל הזה או שפשוט הזוג הזקן כבר לא מה שהיה פעם. כנראה זהו שילוב של שניהם. הפעם, כפי שזה היה נראה, היתה נוכחות סינית אדירה בכנס. בפעם הראשונה לא היה מקום בסנצ'ורי לינק ואנשים היו צריכים להתכנס באולם הכנסים של ההילטון שליד ולצפות באירוע במסכים – כלומר להיות מחוץ לאולם – ולדעתי הסינים שהציפו את אומהה השנה היו הגורם המרכזי לכך. למשל, כשהלכנו לפיקולו (אחת ממסעדות הסטקים המומלצות ע"י באפט, נכנסה "להמלצות" שלו בשנים האחרונות לאחר שגוראטס פשוט התפוצצה) ביום ראשון לאחר האסיפה, כדי לנסות ולאכול סטייק עסיסי לפני שחוזרים הביתה, נאמר לנו שיש תור של חצי שעה. כשהגענו למקום נאמר לנו שהתור כבר התארך לשעה, ולאחר שהמתנו 25 דקות והתור נשאר באורך של שעה – עזבנו. כשהתקשרנו לגוראטס (המסעדה השניה שבאפט המליץ עליה, המסעדה שהיתה המומלצת המסורתית) – הם אמרו לנו שהם פשוט לא מקבלים קליינטים בשלוש השעות הקרובות. טירוף! אני בטוח שאף אחד לא יופתע כשאספר שכשהמתנו כמו צ'ונגים מחוץ לפיקולו, חיכו איתנו רק – סינים. יניב טען שיש סיכוי טוב שהם לא יודעים מילה באנגלית…

נסענו 4 דקות משם ומצאנו מסעדת סטייקים אחרת. היא היתה ריקה, כמה מפליא. את הסטייק שלי לא הצלחתי לסיים, לגיחוכם של יניב ונתי. אני כבר מזדקן ולא רגיל לאכול בשר…

עדרי הסינים באו לידי ביטוי גם בשאלות שבאפט נשאל – השאלות שנשאלו על ידי הסינים היו לרוב מגובה מעוף הציפור ויותר התאימו לשאלות ששואלים פסיכולוג בסשן של תרפיה מאשר שאלות ששואלים משקיע ערך, אני גלגלתי את עיני יותר מפעם אחת למשמע השאלות האלה או שפשוט התכווצתי בכיסא במבוכה. אני בטוח שגם באפט גלגל את עיניו, בדרכו שלו (לפי התשובות היה אפשר לדעת היטב). לחלק מהשאלות הוא פשוט אמר בפירוש שהוא לא יודע או לא יענה.

בסך הכל האסיפה לא חידשה לי כמעט שום דבר. באפט שלא היה אמור להתכונן לשאלות, היה מוכן לשאלה הראשונה עם שלושה שקפים. השאלה היתה על האתיות של ברקשייר לאור מה ש 3G עושים ולאור הבלגן שהיה בכותרות לאחרונה עם Clayton Homes, יצרנית הבתים הניידים של ברקשייר. התשובה לשאלה היתה טובה אבל היתה רק חצי אמת – ויש האומרים שחצי האמת דינה כשקר…

באפט ממש הסיט והתעלם מחלקים של שאלות. היה נדמה כאילו חייבים לשאול אותו שאלה במשפט אחד קצר ולעניין, אחרת לא תקבל תשובה מלאה, או שתקבל תשובה לחלק שנוח לו לענות עליו. למשל, שאלות על IBM נענו בתשובות כמו "IBM היא חברה נהדרת" או שפשוט לא נענו. מאכזב.

נרשמנו להגרלה לשאול שאלות, בשני מיקרופונים שונים (מתוך 8) אבל לא עלינו בהגרלה, למרות שהסיכוי לעלות בהגרלה, לפי החישוב שלי, היה מעל 50% (לפעמים אין מזל). חבל, היו לנו שאלות קשות ואפילו קצת חוצפניות, רצינו להכניס פלפל באירוע המנומנם קמעה ולהזיז את באפט בכסאו. מצד שני, מי יודע, אולי הוא היה מנפנף אותנו כפי שהוא נפנף את מי ששאל שאלה מעולה על קוקה קולה וצריכת משקאות מוגזים בעולם, ברוח של מה שעודד כתב בבלוג שלו. הנה הקלטה כמעט מלאה של התשובה של באפט, אין לי את ההקלטה של השאלה עצמה, אבל התשובה מעידה על השאלה ויותר מכל על באפט.

(אם הנגן לא עובד, הנה לינק ישיר)

בנוגע לקולה, אין לי דיעה חזקה מאוד בנושא, לדעתי באפט בונה על צמיחה בסין ובהודו שם הצריכה הממוצעת של קוקה קולה נמוכה מאוד ביחס לעולם, והוא בונה על כך שהצמיחה שם תפצה על הירידה במדינות המפותחות. אולי הוא צודק, אני לא יודע. לאורך 120 השנים האחרונות הספידו את קוקה קולה אינספור פעמים וכולם התבדו, אינני מתכוון להיות האחרון שעושה זאת – אבל מה שבטוח הוא מודע היטב לכך שקולה היא לא המשקה הבריא בעולם. צ'ארלי אמר שאולי עדיף לשתות קולה מאשר להזיל ריר עוד כמה שנים באיזה בית חולים סיעודי… Typical Charlie… לי אין עניין אישי בקוקה קולה (היה בעבר).

היו לבאפט מספר פנינים נוספות שתוכלו לקרוא בבלוג של יניב (שכתב את הפוסט שלו בשדה התעופה בדרך ליפן!!). יניב סיכם יפה מאוד את החלקים המעניינים באסיפה ואפילו תימלל חלק מההקלטות. אני ממליץ בחום לקרוא את הפוסט שלו.

לדעתי זו הפעם האחרונה בשנים הקרובות שאנו טסים לאומהה, בשנה הבאה נתכנן סביב אירועים אחרים – אולי למשל Fairfax או אסיפת בעלי המניות של Liberty Global שם אפשר לפגוש את ג'ון מאלון.

—————–

או – וכמעט שכחתי, ד"ש מביל אקמן  – פגשנו אותו בפאב מקומי שנקרא ה Hive בשוק הישן באומהה. הוא היה שם (איך לא) עם עוד כמה משקיעים ושוחחנו שיחה קצרה.