רק עכשיו מצאתי זמן לקרוא את הדוח של נאוי, מדרום אמריקה הרחוקה. כמובן כנהוג בדרום אמריקה, עשיתי זאת כשאני הפוך על הראש. חשבתי שאחכה לחזרה לארץ אבל עיני צדה משהו ממש מעניין שפיתה אותי לקרוא.
ממש כמו ברמי לוי, יש חברות שאני תמיד מופתע מהן לטובה. הנה סוכריה חדשה מהדוח האחרון – יאאאמי:
בתחום ניכיון השיקים יש משמעות גדולה לגודל – גודל מקנה לא רק תנאים טובים אל מול הבנקים אלא גם מוניטין, EOS (יתרון יעילות לגודל) ועוד. כאשר נאוי מנכה שיקים של מנכים אחרים (אופל בלאנס??) אני מקווה שזה ברור לאן אנו הולכים. גם אישור הדירקטוריון להגדלה של מסגרות האשראי ל 1.5 מיליארד שקל (כרגע 1.38 מיליארד), 70% מעל גודל תיק הלקוחות הנוכחי, נותן "רמז דק" לאן מועדות פנינו.
אני לא יכול שלא לחשוב על הדמיון הקל למבטחי משנה.
אסף , נסעתם לדרום אמריקה עם הילד שרק נולד !? סחטיין – רק זה שווה פוסט כשלעצמו
אפשר הסבר או לינק למה כוונתך במשפט האחרון
"אני לא יכול שלא לחשוב על הדמיון הקל למבטחי משנה."
תודה עופר!
יניב כבר ענה לך…
לגבי דרום אמריקה – נסענו לבקר משפחה, כך שהקושי הוא בטיסות (33 שעות לכיוון) ולא בשהיה.
עופר, הרבה חברות ביטוח קטנות מוכרות ביטוחים ללקוחות. אבל מה, המאזן שלהן לא מספיק חזק בשביל להשאיר את הפוליסות אצלהם כי אין להם מספיק הון להעמיד כנגד ההתחייבויות הביטוחיות. אז מה עושים? מוכרים את הסיכון הביטוחי לחברת ביטוח אחרת — ״מבטחות משנה.״ החברות הגדולות יותר יכולות להשאיר את הסיכונים אצלן במאזן והחברה הקטנה (או הסוכן לצורך העניין) חי מההפרש בין הפרמיה שהוא גובה מהלקוח לבין הפרמיה שהוא משלם למבטחת העל כדי לקחת את הסיכון אליה.
עכשיו תחשוב על הסיפור הזה בהקשר של נאוי והצ׳קים ואתה כבר תראה את הדימיון… (רמז: לקנות צ׳ק ממישהו זה כמו לקחת על עצמך סיכון ביטוחי, כשה״אסון״ הוא המקרה בו הצ׳ק לא יכובד).
יניב תודה, הסבר מצוין.
אסף זה בהחלט יכול להיות פרוייקט מסתבך לעופף עם תינוק בן חמישה חודשים 33 שעות.
לפחות היה לכם יותר מקום לרגליים 🙂
אסף, תהנו!
אני גם קראתי את זה ואהבתי. זה מאפשר להם להפוך ל"רשת" כלומר לא רק הנגישות ללקוחות בתל אביב וזה מגדיל את המכירות עם הוצאות תפעול נמוכות יותר (זה דורש פחות גידול בעובדים כדי להתמודד עם הלקוחות). והיופי שכל זה מגיע עם ביטחון גדול יותר, כי גם מנכי המשנה ערבים.
בקריאה שניה עלו לי שאלות
"מנכי המשנה מספקים לגולדן אקוויטי ממסרים אשר מגדילים את החשיפה של החברה ללקוחות רבים יותר וביכולתה לבחור את הטובים ביותר מבין הלקוחות האלה"
אם הסיכון על מנכה המשנה שמעמיד ערבות זמינה מיידית – למה לבחור את הלקוחות הטובים ביותר ? למה פשוט לא להגדיל את כמות הלקוחות כמה שאפשר עבור עסקאות המגובות במנכי משנה ?
"גולדן אקוויטי בוחנת באופן שוטף הן את איתנותם הפיננסית של המושכים והן את איתנותם הפיננסית של מנכי המשנה"
גם כאן , מדוע ?
איתנות פיננסית של מנכי המשנה זה דיי ברור למה לבחון לאורך זמן אבל למה איתנות הלקוחות ? אולי כדי לברור את מי להכניס בעתיד כלקוח של נאוי מבלי להעבור דרך מנכי משנה כדי להגדיל את הרווח ? אולי כי מנכי המשנה יגבו פרמיה גבוהה יותר מגולדן אקוויטי אם יצברו לאורך זמן כמות גדולה של צ'קים אבודים מה שיחזור בסיבוב לגולדן אקוויטי בתמחור של הריביות מול המתחרות שלה ?
תודה
עופר, החברה בסוף רוצה להגיע לביטחון מקסימאלי. אתה לא לוקח ערבויות כדי לממש אותן. אתה מקווה שלא תצטרך אותן לעולם. זה שגם מנכה המשנה ערב זה עוד שכבה, אבל מנכה המשנה זה לא בנק ישראל. גם איתו יש סיכון. הגיוני מאוד שאתה לא לוקח את כל התפוחים בסלסלה שלו ונותן מיד ביס בלי בכלל להסתכל על התפוח. מצד שני אתה כן יודע שזה כבר עבר חיטוי ראשוני.
הרי גם לשיקים רגילים שנאוי קונה, שהן עסקאות צד ג'. יש יותר מערב אחד. מי שכתב את השיק ומי שעכשיו מסב אותו לנאוי. היתרון הוא שאתה יכול להיפריע משניהם.
לדעתי הסיפור עם מנכי המשנה, זה עוד לקוחות "חינם". כלומר זה מציע לחברה חשיפה נוספת ללקוחת שלא היה לה נגישות אליהם, למשל לקוחות שרחוקים גיאוגראפית או שהם קטנים ובתדירות נמוכה כך שלא כדאי לשאול להתעסק איתם חצי יום. אז מגיע מנכה המשנה, לוקח על עצמו חלק מהאופרציה, מוסיף עוד שכבת הגנה, ויש לך פה מנוף לכסף נוסף. אתה שם עין על המנכה, עוד חצי עין על השיקים שהוא מביא ומוכר את יתרת האשראי הלא מנוצלת שלך וככה כולם מרוצים.
עוד משהו נחמד פה בעייני, שנגעת בו, זה שאחרי שמנכה המשנה עוזר לחברה להכיר לקוחות ויש כבר היסטוריית אשראי החברה יכולה להציע ללקוחות שהיא רוצה לעבור אליה ישירות.
לא נראה לי שהם מתכוונים לסחוב לקוחות מהשותפים שלהם. אבל זו דרך נוחה להתרחב.
אבישי,אני אחדד את הנקודה – מנכה המשנה הוא לא בנק ישראל אבל כל עוד הוא מעמיד ערבות זמינה ומיידית אז איזה סיכון גולדן אקוויטי נושאת ?
הערבות שמעמיד מנכה המשנה נמוכה מגובה הצ'ק ?
הלכתי להסתכל שוב בדו"ח. זה מופיע בעמוד 13 למטה וב14 למעלה.
החברה כותבת שהסיכון של הלקוחות שמגיעים ממנכי המשנה מעט גבוה יותר ביחס לשאר אבל היא בונה בעיקר על מנכה המשנה ושיעור התשואה דומה לשאר התיק. החברה גם מסתמכת על זה שחלק מהשיקים שמגיעים דרך מנכי המשנה נכתבו ע"י לקוחות שהיא מכירה מהפעילות הישירה שלה.
החברה לא כותבת שיש פקדונות של מנכי המשנה אצלה. אם תחשוב על זה זה גם לא סביר. אם יש לי 100% מהסכום שאני מנסה לגייס כדי לשים כפיקדון אז אני כבר לא צריך את נאוי. מנכי המשנה רוצים להתמנף באמצעות נאוי.
מה שכן אבל לא ברור זה למה החברה צריכה בכל לנהל את הפעילות הזאת דרך חברה בת שהיא מחזיקה בה ב100% עם מדיניות חלוקת רווחים בין החברות. למה לא להפעיל את זה ישירות?
יכול להיות שיש פה איזה משהו שנחוץ לצורכי מס?
טוב עברתי על הדוח.
הכוונה בערבות שמעמיד מנכה המשנה לגולדן אקוויטי לערבות משפטית 🙂
וזה די עונה על השאלות שעלו, כי אז ברור שכשאין פקדונות (כמו שהם נוהגים עם חלק מהתאגידים) אז צריך לדאוג לאיכות הלקוחות ולאיכות מבטחי משנה במידה ותהיה בעיה.
אז הם מגדילים את החשיפה ללקוחות והחוק לטובתם ביכולת לגבות גם מהמושך וגם מהמסב , אבל הסיכון עליהם. (על נאוי)
"לצורך סיחור השיק יש צורך בשתי פעולות נפרדות: הסבת השיק )באמצעות חתימת אוחז השיק,
המסב, מאחורי השיק(, ומסירתו. הפעולות האמורות מביאות לכך שהשיק כנכס עובר קניינית בעלות
לידי הנסב )בעניינו, החברה כנותן השירות( ושהמסב הופך להיות ערב לפירעונו של השיק, כך שאם
החייב בפירעונו של השיק )המושך( חילל אותו )כלומר נמנע מלפרעו בכל דרך( לנסב )קרי, החברה(
תהיה זכות חזרה למסב, וזאת במקביל לזכות שנותרה לו להיפרע מהמושך. יש לציין כי פעולת
ההסבה היא זו היוצרת את הערבות המשפטית של המסב
"
אבישי, לדעתי ניהול האופרציה של גולדן אקוויטי דרך חברה בת בבעלות של 100% נועדה לשם גידור כל הסיכונים באופרציה הזו לחברה הייעודית, גולדן אקוויטי – מתוקף היותה חברה בע"מ. הבעיות, אם יווצרו, לא יחזרו לחברה האם.
לא הבנתי!!!
איך מנכי שקים קטנים שלהם אין אשראי בבנק ואין הון עצמי
והם מקבלים אובליגו במיליונים אצל נאוי
איך הם יקבלו את כספם בחזרה שיהיה בעיה
של שקים חוזרים
ואיך נותנים להם כסף אם אין בטחונות מלאים
לא מבין
אסף, רפורמת המזומן החדשה (שתגביל הנפקת צ'קים סחירים) לא מפחידה אותך?
http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2014/04/blog-post_29.html#more
לא כל כך, משתי סיבות לפחות:
1. אני לא מאמין שזה יעבור בצורתו הנוכחית. זו ועדה (שמסקנותיה עוד לא התפרסמו, אגב) שתביא המלצות, וכמו הרבה ועדות בישראל, המסקנות שלהן כנראה ימוסמסו או ירוככו ועוד ועוד.
2. אין בעיה לעקוף את זה. אז על השיק יהיה כתוב "למוטב בלבד", אך אף אחד לא מכריח אותי לכתוב את השם של המוטב. אפשר להשאיר את השורה ריקה והמקבל האחרון של השיק ירשום את שמו ויקבל את הכסף.
3. יש פתרונות אחרים…
"על מנת להתמודד עם בעיות אלה, הוועדה ממליצה לקבוע בחקיקה מגבלות על תאגידים בנקאיים לקבל
לשם פירעון או לשם גבייה בתאגיד בנקאי אחר, צ'קים אשר על-פניהם נראה שסוחרו יותר מפעם אחת
(תותר קבלת צ'ק שהוסב על-ידי המוטב והוצג על-ידי הנסב)"
מסקנות ביניים של הועדה
http://www.boi.org.il/he/PaymentSystem/Documents/%D7%93%D7%95%D7%97_%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA_%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9E%D7%9F_%D7%9C%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8.pdf
היום, אחרי ההצעת חוק של שלי יחימוביץ, חשבתי על נאוי ועל "למה זה מגיע לנו?" – קודם ועדת לוקר, ועכשיו זה.
ואז הבנתי – זה באמת מגיע לנו:
נכון ליבנת פורן, ההיא מ-"חלית, נפצעת..?", היא הקימה עסק משגשג ע"י זה שהיא פתרה בעיה – הבירוקרטיה והחוסר ידע של אנשים בבואם לדרוש פיצוים על מקרים רפואים.
לבנת פורן פתרה את הבעיה, וגזרה עליה קופון בדרך, אבל הפתרון שלה הוא לא פתרון אידיאלי, הפתרון היותר טוב הוא לפשט את הבעיה ולהוריד את הבירוקרטיה ולסדר את המערכת כך שיהיה קל וברור לאנשים לקבל פיצוי כשמגיע להם בלי 'מאעכרים' באמצע.
אותו הדבר מתבקש אצל הנאוים, שפותרים בעיה של שוטף+, שהיא במקרים רבים שם אחר להלנת שכר. הפתרון של נאוי עובד ומביא קופונים, אבל הפתרון הטוב יותר הוא לשלם בזמן ולא להלין שכר.
יכול להיות שאני תמים, ומנסה 'לחנך את השוק' אבל אני חושב שבהסתכלות לטווח הארוך העסקים המצליחים הם אלה שבנויים על יסודות חזקים שאין בהם שאלות מוסריות.
אני חושב שאתה טועה. דבר ראשון, נאוי פותרים גם את מה שאמרת, אבל לא רק. זה חלק קטן מהעסק. נאוי נותנת אשראי, היא ממזמן לא רק "מנכה שיקים". היא נמצאת היכן שהבנקים לא נמצאים, היא זריזה והיא נותנת אשראי איכותי.
דבר שני, אני לא חושב ששיקים דחויים או כל דבר אחר ילכו לאנשהו. לבנת פורן התעסקה עם הבירוקרטיה הממשלתית, פה אין בירוקרטיה ממשלתית – יש זמן תשלום, בין שני עוסקים פרטיים. אין קשר לבירוקרטיה – זה משהו שונה לחלוטין. כשאני עוד עבדתי בהייטק, נתתי חשבונית לחברה שבה עבדתי ושם היה שוטף ועוד 45, ומדובר בהייטק. גם וולמארט באמריקה משלמת ככה. גם אפל משלמת ככה למפתחי האפליקציות. כל העולם עובד ככה. זה מאוד פשוט – אם ספק דורש תשלום מידיי, אני אעדיף ספק אחר שמוכן להמתין… זה שם המשחק. לדידך העולם עובר לתשלום בזמן? עורבא פרח.
דבר שלישי – ההצעה של שלי יחימוביץ' ברוכה – מוסר התשלומים של הממשלה במדינה הוא על הפנים, והגיע הזמן שמישהו יעשה שם סדר.
אגב, אתה יוצא מנקודת הנחה שנאוי עושים "רע" או שיש בהם שאלה "מוסרית". גם אני חשבתי ככה, אבל אחרי שלמדתי להכיר את העסק הבנתי שזה ממש לא ככה. נאוי מקבלים את הלקוחות שהבנקים לא מסוגלים לשרת, זה הכל. סיפרתי כבר בבלוג פה על בן דוד שלי שלקח מנאוי הלוואה של 8 מיליון שקל לחצי שנה, לפרוייקט באפריקה שהבנקים אפילו לא היו מסוגלים לחשוב על לממן. יש פה בעיה מוסרית? אני לא רואה כזו. אחת הסיבות שקשה לאנשים להשקיע בנאוי היא בדיוק הקונספציה הזו, תודה לאל בזכותה אנו מקבלים אותה במכפיל חד ספרתי.
אסף, רק חזרת לכתוב על נאוי והיא עולה יפה… 🙂
זה לא אני…
היא עולה בגלל שיש בחירות. כל ההמלצות של ועדת לוקר נדחות אם בכלל יתקבלו מתי שהוא