לפני כמה שבועות פרסמנו מאמר במגזין הבנקאות הפרטית של מכון פיננסים.
המגזין המלא נמצא בלינק הזה (בעמודים 18-19) ולנוחותכם העתקתי את שני דפי המאמר לכאן. אפשר להקליק על התמונות של דפי המאמר בכדי לראותן בגודל מלא.
לפני כמה שבועות פרסמנו מאמר במגזין הבנקאות הפרטית של מכון פיננסים.
המגזין המלא נמצא בלינק הזה (בעמודים 18-19) ולנוחותכם העתקתי את שני דפי המאמר לכאן. אפשר להקליק על התמונות של דפי המאמר בכדי לראותן בגודל מלא.
מאמר חד ומעניין לקריאה.
אני חושב שנקודה מאוד חשובה שלא הזכרת היא שניהול באוריאנטציה להקצאת הון (או במילים אחרות, מנכ"ל שהוא משקיע ערך בדמו) חשוב בסוג מסויים של עסקים. בעיני, היכולת "לעשות פי 1000 על הכסף" בעסק, בצורה שבה אתה מתאר, מתאפשרת דווקא הודות להיותו של העסק משעמם, ולא על אף היותו עסק משעמם. בעסקים בעלי אופי שונה, נדרשים מנהלים מסוגים שונים. לצורך העניין, אני מניח שבחברה שפיתוחים טכנולוגיים נמצאים בליבת פעילותה – ישנה עדיפות למנכל שהוא חזק בהיבט היזמי. מנגד, בחברה שעסוקה המון במיזוגים ורכישות – ישנה עדיפות למנכל שהוא איש עסקים עם יכולת לנהל מו"מ ולזהות עסקאות טובות. וכך הלאה.
כתבה מעניינת. תודה
יופי של מאמר, אני מאוד רוצה לקרוא את אאוטסיידרס ורק עשית לי יותר חשק.
הדוגמא של רמי לוי קצת בעייתית – ראשית היא מניחה שהחברה הייתה מזרימה ביקושים של 230 מיליון ש"ח למניות של עצמה ומצליחה לקנות את כולן באותו מחיר שפל.
שנית, היא מניחה שהשוק היה נותן ללוי אותו מכפיל כיום גם מבלי היותו חברה המחלקת דיבידנד.
שלישית, ויותר מינורי, צריך להוסיף את הדיבידנדים שחולקו בתקופה הזו לתחשיב הסופי של ההשוואה.
כמו כן, צריך לתת ללוי קרדיט על כך שיתכן וראה סיכונים שאנחנו לא רואים ביכולת הצמיחה של החברה או בהתפתחויות בסקטור והעדיף לשמור את המזומנים לרכישה כזו או אחרת
כתבה מעולה אחת הטובות שלך אי פעם.
לבצע את זה "קצת" יותר קשה.
ניקח את הדוגמה של רמי לוי:
להעמיס חוב אחרי שנגמר המזומן ולהמשיך לקנות מניות זה דומה למה שדנקנר עשה
עם אידיבי אחזקות – אז אולי זה גובל בהימור ומזל?
או שאולי אתה צודק ומדובר בחישוב כלכלי מדויק ככל האפשר.
לאידיבי היו חובות גדולים שהוא עשה את זה ולרמי לוי לא היו.
מה קורה אם לאחר הנפקת האג"ח וקנית המניות בכסף של האג"ח ויקטורי מחליטה לפתוח עוד 10 חנויות במקומות של רמי לוי ומפילים את המניה?
בדיעבד האם הוא השתמש ב 230 מיליון בשביל לפתוח עוד חנויות ואולי בעצם להגדיל
את התשואה יותר מלקנות את המניות של עצמו? אני לא יודע את זה אתה יודע
יותר טוב ממני.
ברמה העקרונית כמובן שאתה צודק ובגדול,מעשית השיטה עובדת רק לטווח הארוך,
ואם לא נכנסים מתחרים רציניים ואין שינויים רגולטורים משמעותיים.
דווקא במניות הבינוניות יותר כדאי לבצע את המהלכים שדיברת עליהם כי שם יש
פחות מה להפסיד ויותר מה להרוויח.
רמי לוי הפך מבינוני לגדול בלי הטריקים הפיננסים – נטו תפעולי.
הייתי שמח אם היית יכול לתת דוגמה מישראל למהלכים פיננסים כאלה שהצליחו בטווח
הארוך – מישהו שמגדיל את ערך המניות באופן עקבי לאורך שנים בשילוב מדהים של
יעילות תפעולית עם אשפות פיננסית.
בישראל יותר עוסקים במחיקת מניות מהבורסה אחרי שהחברה איבדה אחוזים משמעותיים
והנפקה שהכל ורוד יחד עם משיכת משכורות גדולות(עכשיו כבר פחות).
הדברים בכתבה נוגעים יותר לסגנון אמריקאי של ניהול(לפחות פעם היה ככה) – טווח ארוך.
אצלנו המנטליות יותר – אכול כפי יכולתך כי מחר אלוהים גדול.