זהו.
נגמר.
היום בבוקר, בשעה 08:40 בבוקר סיימתי את הבחינה האחרונה בתואר השני. הגעתי מוקדם, ב 08:00, למרות שהבחינה אמורה היתה להתחיל בשעה 08:20. מסתבר שהמרצה החליט לעשות "כל הקודם זוכה" ולתת למי שהקדים להתחיל קודם את הבחינה. היות והקדמתי זכיתי בעוד זמן. לא הייתי צריך עוד זמן – יצאתי מהכיתה תוך פחות מ 40 דקות לאחר שבדקתי את כל השאלות פעמיים. קלי קלות.
חיכיתי בסבלנות עד שנסתיימה הבחינה ובשעה 10:00 בבוקר ערכנו "שתיה" לטובת סיום התואר. חשבתי שזה אירוע מיוחד, ולכן מגיעה לו התייחסות מיוחדת – הבאתי איתי בקבוק וויסקי משובח – בלוויני שיושן בשתי חביות – שרי ואלון. מוזר קצת לשתות וויסקי בבוקר, אבל נראה לי שחברי לתואר לא חשבו כך – ואחרי בערך 10 דקות נגמר הבקבוק. המתחרה שלי, יגיל, הביא איתו בקבוק של ג'וני ווקר – בלק לייבל. מיותר לציין שהוא לקח חצי בקבוק חזרה הביתה 🙂 (סלח לי יגיל, הייתי חייב).
אז זהו. אני בעל תואר שני. לא סתם תואר שני, "תואר שני במנהל עסקים בהתמחות בשוקי הון גלובאליים, ניהול פיננסי וניהול סיכונים". פששש וואו. אפילו אני עושה פנים משתאות. אני? כל המילים האלה?
אני מניח שהציניקנים שבינכם מבינים שאוטוטו אשפוך כאן ביקורת. טוב, הציניקנים שבינכם צודקים, אך לא רק ביקורת – יש לי המון המון מילים טובות לומר.
נחזור לראשית הפוסט – אחרי הרבה מאוד עבודה, הרבה מאוד השקעה וגם חוסר השקעה לפעמים – סיימתי. שרון באה לאסוף אותי מהאוניברסיטה והלכנו יחד להסתובב בהרצליה ולחפש דירות (כן, עבדכם הנאמן יוצא מתל אביב… עם כל הכאב, ויש כאב). אחרי כן חזרנו הביתה, נשכבתי על המיטה ונרדמתי למשך 5 שעות. סוף סוף לישון קצת. אולי זה מסביר מדוע אני ער ב-5 בבוקר לכתוב פוסטים.
עכשיו, בשקט של הלילה, כמו תמיד, אני מסתכל לאחור ובוחן את הליך קבלת ההחלטות שלי, מה למדתי, מה הרווחתי. מהי התשואה על ההשקעה שלי. מי שמכיר את התואר, מבין שזו היתה השקעה מכובדה ביותר, בזמן וגם בכסף. אשתף אתכם בהגיגי.
נתחיל מההתחלה. שנת 2011. נתי ואשתו, אני ואשתי לעתיד (אז עוד לא ידענו) יושבים בערב אחד ומדברים מניות, כסף, חיים, עדן ואסטרטגיה. זה עתה הפכתי להיות עצמאי, עזבתי את עבודתי כשכיר. נתי ואשתו בוגרי MBA מהטכניון בהצטיינות. האמת היא שנתי פגש שם את אשתו, אז עליו אפשר לומר די בוודאות שההשקעה שלו היתה מוצלחת ביותר. הרעיון היה קסום – תואר במנהל עסקים. למה שלא אעשה תואר? מצאתי את שרון, נתי ואשתו מונים את היתרונות וכמה זה יהיה נהדר. זה יכול לעזור להשכלה הפורמלית בהשקעות, ליצור קשרים ועוד. גם ככה אינני שכיר יותר, אני אדון לעצמי. באמת רעיון נהדר. אליה וקוץ בה – מועד הקבלה האחרון עבר לפני חודשיים. אכלתי אותה, יש לחכות שנה. הממ… נו מה, אין כמו אתגר. אני מאוד אוהב אתגרים. שינסתי מותניים ובתוך שבוע מהשיחה שלנו בערב ההוא כבר הספקתי לדבר עם הדיקאנית נדין טרכטנברג (אשתו של מנואל טרטנברג), עברתי את ראיון (-ות) הקבלה והופלה אני בפנים. פספסתי קצת את ההתחלה, אבל לא נורא.
ההתחלה היתה טובה – למדנו קצת חשבונאות, דיני חוזים ודיני חברות, סטטיסטיקה, קייסים ממש ממש מעניינים באסטרטגיה מהרווארד. סטטיסטיקה כבר הכרתי מהתואר הראשון (מהטכניון, שאגב, גם עליו יש לי ביקורת). חשבונאות הכרתי כי למדתי לבד – אך לא אשקר – זה היה כיף, ממש כיף – וזה חידד לי הרבה פינות. גם המרצה היה נהדר – ד"ר רוני לזר, אחד המרצים הטובים שנתקלתי בהם. הכיתה היתה מוכת רעם בשיעורים שלו – ראבאק, שיעורי חשבונאות – השיעור שאמור להיות המשעמם בעולם, וכולם ערים עד 10 בלילה. ממש יוצאים מזיעים מהשיעורים שלו. דיני חוזים ודיני חברות – בין הקורסים המעניינים שהיו לי, שיעורים שגורמים לי להשתוקק להשכלה במשפטים. אחרי כן שיעורים במימון, חידודים בנושא תשואה על ההון המושקע, באי בקים. דברים יפים שגורמים לך לחשוב. אחד הקורסים המעניינים שלמדתי באסטרטגיה היה בנושא תורת המשחקים עם פרופסור יאיר טאומן – פרופסור שבצעירותו היה שובר את הקזינואים בלאס וגאס. בהפסקות היה מלמד אותנו איך לדפוק את הקזינו ואיך לזהות קזינואים שדופקים את השחקנים שלהם, או איך להתנהג עם הצעות רכש עם תנאים מתלים שגורמים לסתירה ודילמת האסיר אצל הניצעים. קורסים הכוללים בפסיכולוגיה והטיות של משקיעים – שיפוט וקבלת החלטות עם ורדה ליברמן – מפרי של זוכי פרס נובל לכלכלה טברסקי וכהנמן (טברסקי מת לפני קבלת הפרס, הפרסום היה של שניהם), קורס ממש, אבל ממש מעניין. אם יהיה לי זמן וכוח אתן לכם כמה חידות שניתנו לנו בקורס ותראו איך כמעט כולכם נופלים בחידות האלה, חידות שקשורות להשקעות באופן ישיר.
ועוד כמובן, קצרה היריעה מלפרט את כולם.
אחרי מספר חודשים היה צריך לבחור – התמחות באסטרטגיה, שווק או מימון. נתי אומר אסטרטגיה. יניב אומר שווק או אסטרטגיה. העיקר להתרחק מהמספרים – לשנות. משהו שונה. אבל אני זה אני… לא הקשבתי לאף אחד והלכתי על מימון. מה לעשות. ולא סתם מימון, אלא מימון וניהול סיכונים – הכי הרבה מימון שיש, מעבר לסתם "מימון".
אחרי הקורסים במימון אני יכול לומר שאני מבין הרבה, הרבה יותר טוב נושאים מורכבים יחסית במימון, למשל איך בנקים עובדים. איך עובד שוק האג"ח. מה זה VaR ואיך מחשבים אותו, מושג שמוזכר הרבה בדוחות של וולס פארגו (לא, זה לא כזה מעניין). מה זה זנבות שמנים (זו לא קללה). מה אומרת גמישות ההון של הבנקים (בקורס ניהול סיכונים בנקאיים) – מדוע לפני שנים, כשבאתי לבנק ביום כזה דחפו לי תוכנית חיסכון לשלוש שנים בריבית קבועה וביום אחר דחפו לי תוכנית חסכון ל 15 שנים בריבית משתנה (לא! אין לי שקל בתוכניות חסכון, ולא אפילו אגורה שחוקה. לדעתי להחזיק תוכניות חסכון זה לא כזה בטוח כמו שחושבים, למי שזוכר למשל את קפריסין, אולי כי הריבית חסרת הסיכון לא כזו חסרת סיכון. אני מזכיר שאינני יועץ השקעות). מה זו עקמומיות הריבית ולמה היא משנה. מה ההבדל בין משכנתאות לבין הלוואות רגילות בספרים של הבנקים בישראל, ועוד, ועוד ועוד.
בהסתכלות לאחור – השמות שלימדו אותי היו מהשורה הראשונה בשוק ההון הישראלי ובעולם, אנשים בעלי תפקידים מכל קצוות הקשת – החל מגיא רולניק מדה-מרקר, דרך יאיר טאומן, ורדה ליברמן, עודד שריג המפקח על הביטוח וכלה באמיר ברנע ועוד רבים וטובים. הרצו בפנינו הרבה אנשים מאוד מעניינים – אם זה גיגי לוי מ 888, אם זה חודק מועדת חודק (אוי אם רק חלקכם היו שם כדי לשמוע מה הוא אמר על המשקיעים המוסדיים, כמה חבל שהצלחתי להקליט רק את החלק הפחות מעניין בהרצאה ובאיכות נמוכה), אם זה מנכ"ל קוקה קולה ישראל או אפילו רמי לוי יקירנו משכבר הימים.
אם נסתכל לאחור, הקורסים היו מאוד מעניינים, פורטפוליו הפרסונות היה מאוד עשיר, החומר היה מאוד עשיר.
גם חברי לכיתה היו מגוונים ומעניינים, אני באמת מקווה שאשמור איתם על קשר. יש שאומרים שהתואר אינו שווה הרבה, הקשרים שיוצרים במהלכו הם החשובים. אני נוטה להסכים, אך לא לגמרי.
אחרי כל זאת – אני שואל את עצמי – האם אני משקיע טוב יותר עכשיו?
האמת היא שאני לא יודע לענות לשאלה הזו. אשתי אומרת שיקח לי זמן לראות את הבנפיטס, ובחלקם אני משתמש כיום מבלי לדעת. קצת כמו התואר הראשון. למשל, לי הרבה יותר קל לראות את הפונקציה המעריכית מרוב האנשים, אולי כי אני מהנדס בהשכלה הבסיסית. אולי. הבעיה בחיים היא שאין קבוצת ביקורת, אז קשה לדעת.
אני חושב שהביקורת שיש לי כלפי התואר, בפרט עבור מי שלמד מימון, היא שהתואר לא נוטה יותר לכיוון של התואר הנלמד באוניברסיטת קולומביה, כלומר לכיוון של השקעות הערך. ככל שהתקדם התואר שמעתי יותר ויותר פעמים מפי מרצים כאלה ואחרים שאי אפשר לנצח את השוק. אני חושב שהכי הגדיל לעשות היה פרופסור אמיר ברנע, זה שכותב את הערכות השווי לחברות בבורסה. כמובן שלא שתקתי בפני אמירות שכאלה, אני הרי דברן ווכחן מטבעי ולכן עימתתי אותו עם באפט והסיפור על הקופים המטילים מטבעות, מול כל הכיתה. התשובה הכי טובה שקיבלתי היתה גיחוך ותנועת יד בביטול. להגנתו של אמיר, אומר שהוא אמר "שהוא זקן ואנחנו דור צעיר שיכול לחשוב אחרת". זה לא מנע ממני להרגיש ממש כמו הסטודנט בבדיחה:
מרצה למימון וסטודנט משוחחים באוניברסיטה. לפתע שם לב הסטודנט שיש שטר של 100 דולר ליד ספסל. כשהוא ניגש להרים את השטר, זועק אליו המרצה שלו: "עצור! לא יתכן שיש כסף על הרצפה, הרי השוק משוכלל, ולכן השטר הוא אינו אלא אשליה".
כמובן שיש כאן פרדוקס (אחד מני רבים): אם השוק משוכלל ומגיב באופן מושלם לאינפורמציה ולכן אי אפשר לנצח אותו, אז לא צריך שאף אחד יקרא דוחות, כי גם ככה כל המידע מתומחר. אבל אם אף אחד לא יקרא דוחות, איך יהיה עיבוד של אינפורמציה על ידי השוק?
אני חושב שחלק מהקורסים במימון התמקדו במחיר של מניה כזו או אחרת או מחיר של מדד כזה או אחר ואיך המחיר התנהג – בכל מיני ניתוחים מתוחכמים. למשל קורס שלם במימון שבו למדנו לחשב את "חזית מרקוביץ'" (החזית היעילה) ואת מדד שארפ ומדד ג'נסן ומדד M2 ועוד כל מיני קשקושים. למדנו על "ביתא". באחד מהקורסים במימון שבהם למדנו על CAPM וחזית מרקוביץ' ניגשתי למרצה שלי וביקשתי לעלות אל מול הכיתה ולהציג השקפה אחרת. לזכותו אומר שהוא הסכים, אך שאראה לו מה אני רוצה להציג. באתי אליו עם 20 שקפים. רציתי להציג רשימה של עשרים חברות שיש להן ביתא נמוכה מ 1 אך עדיין מנצחות את השוק לאורך שנים על גבי שנים (למשל קוקה קולה, מקדונלדס, ברקשייר, קולגייט פלמוליב, אלטריה ופיליפ מורס שנולדה ממנה, ג'ונסון אנד ג'ונסון, פרוקטר אנד גמבל, עד לא מזמן וולס פארגו, מארקל, TransDigm, וולמארט, פפסי קולה, YUM, ועל אלו חשבתי רק עכשיו, יש עוד ועוד ועוד), אך הוא אמר שבתור אקדמאי, הוא לא יכול להסכים. הטיעון שלו היה שבעוד 100 שנים הוא יוכל להציג רשימה אחרת של חברות עם ביתא נמוכה שניצחו את השוק וזה לא מוכיח כלום. נו טוב.
אסייג ואומר שכן היו קורסים שהתמקדו בתמחור ובביזנס, למשל קורסים בניתוח דוחות כספיים או קורסים שהסבירו לעומק איך חברות "מנהלות רווחים", או איך אנליסטים עובדים, אך לא היה חיבור מספיק טוב בין הפאנדמנטלס לאקט עצמו של ההשקעה. בתואר במימון הייתי מצפה לראות קורסים ושיעורים על איך לאתר השקעה נהדרת, או איך צריך מנכ"ל לנהל הון (כמו בספר אאוטסיידרס). רוב האנשים האלה ינהלו חברות בעתיד – לא כדאי ללמד אותם על ניהול נכון של קפיטל? אני בטוח שרוב יוצאי התואר ידעו לחשב IRR של פרוייקט או תשואה על ההשקעה, אבל יש מרחק לא מבוטל בין חישוב IRR של פרוייקט לבין ביצוע ניהול נכון של ההון. בכלל, לא ניתן דגש מספיק על בעלי המניות אל מול החברה ואל מול הנהלת החברה, מהי מע' היחסים שצריכה לשרור בינהם. הסיפור הזה נלמד רק בדיני תאגידים וחבל.
השורה התחתונה היא שהביקורת המרכזית שלי על התואר היא שהתואר השני במנהל עסקים תרם לקונספציה שתנודתיות היא סיכון, לימד לעומק את מודל CAPM השנוי במחלוקת והשריש את העקרון השגוי הזה בעוד כמה מוחות של עוד כמה סטודנטים (פחות סטודנט אחד כמובן). מיותר לציין שאני מתעב את הקונספט הזה. זה קצת דומה לדעתי לניתוח טכני – אם תיקח את המחיר של המניה אתה יכול לדעת מהו הסיכון הפיננסי שבה רק לפי התנודתיות שלה. זהו. כמו ניתוח טכני שגורס שמחיר המניה מייצג הכל – את העבר ההווה והעתיד. לא צריך לדעת כלום על החברה – מי המנכ"ל, מה ההסטוריה של החברה, באיזה ביזנס היא עוסקת, מהו התמחור הנוכחי של החברה. כלום, רק מהי הסטוריית המחירים שלה. לא היה לנו מרצה אחד שלימד אותנו אסטרטגיית השקעה בשוק ההון שיכולה לנצח את השוק (אההמממ השקעות ערך??), או לפחות מרצה שילמד שלנצח את השוק זה אפשרי.
אז אני עצוב וגם שמח – אני שמח כי אני מניח שככל שימשיכו אנשים לא ללמוד או לא להסכים עם השקעות ערך – כך העבודה שלי תהיה קלה יותר וכך אהפוך להיות עשיר מהר יותר. אני עצוב כי אני יודע שהדברים הנלמדים לא נכונים וקשה לי עם השרשות של קונספציות מוטעות במוחם של אנשים – זה מרגיש לי קצת כמו תעמולה שקרית, מין שקר כזה שאם תגיד אותו מספר פעמים אנשים ישתכנעו שזוהי האמת.
אסכם ואומר שהתואר היה נהדר, מאתגר ומעניין. פגשתי ונחשפתי להרבה אנשים מעניינים. המרכז הבינתחומי הוא מקום עשיר ופורה מאוד, אני שמח שעשיתי את התואר השני שם ואני שמח שעשיתי את התואר השני בכלל. אם זה היה קורה שוב – כנראה שהייתי עושה את התואר שוב.
אני קצת עצוב שנגמר התואר, אך מצד שני שמח שסוף סוף יהיו לי סופי שבוע לנוח בהם.
השנים הבאות יגידו האם התשואה על ההשקעה בתואר היא מספקת. האינטואיציה שלי אומרת שהתשואה תהא מספקת, אך רק בקירוב, בלי מרווח ביטחון מספק. נתראה עוד עשר שנים ונראה מה אחשוב אז. מה שבטוח, עכשיו אני יכול להיות גאה (או שלא?) ולרשום ליד השם שלי M.B.A במימון.
תם ונשלם.
גילוי נאות: אינני יועץ השקעות. אין פה המלצה לקנות את ניירות הערך המוזכרים. הכל כאן דעתי האישית. יש לקרוא את הפטור מאחריות.
אצלך יהיה בוודאות החזר טוב מאוד על ההשקעה כיוון שאתה מנהל כסף של אחרים ולמשקיע הממוצע זה תמיד נראה טוב שלמנהל שלו יש השכלה פורמלית.
פגשתי כבר לא מעט אנשים שאני יכול להגיד ששינו אצלי משהו, כולם היו מוצלחים בתחומם בצורה בלתי רגילה.
אני יכול להגיד שהיה להם מאפיין אחד – רצון להצליח ויכולת למידה
חלק לא קטן מהם היה ללא תארים רלוונטיים אם בכלל.
אסף,
יופי של פוסט!!!
תודה רבה על מוכנות לשתף!
לגבי החזר על השקעה (תואר שני )אני דפקא בספק.
עלות התואר שני בבין תחומי עולה כ100-200 אלף.
תקן אותי אם אני טועה.
עכשיו, אני לא צריך לספר לך מה אתה יכולת לעשות עם סכום היפה הזה.
ריבית דה ריבית + זמן…
"אני עצוב כי אני יודע שהדברים הנלמדים לא נכונים וקשה לי עם השרשות של קונספציות מוטעות במוחם של אנשים – זה מרגיש לי קצת כמו תעמולה שקרית, מין שקר כזה שאם תגיד אותו מספר פעמים אנשים ישתכנעו שזוהי האמת"
מעניין, זה בדיוק מה שאני חושב על הדברים שאתה מאמין בהם 🙂
אני אתן לקהל הרחב לחשוב מה יותר סביר – רובם המוחץ של מומחי הכלכלה הגדולים בעולם וביניהם המרצים שלך וזוכי פרס נובל בכלכלה, צודקים – או מתנגדיהם (וביניהם אתה).
רק אציין שכיום התיאוריה השלטת היא מודל שלושת הפקטורים של פאמה ופרנץ' המהווה הכללה של CAPM. אם לא לימדו עליה בתואר זה אכן קצת עצוב, והיא באמת מדברת על השקעות ערך וגודל. כמובן שהיא לא מסבירה את התשואות העודפות של השקעות הערך כ"נצחון על השוק", אלא כסיכון נוסף שניתן להחשף אליו (ובהתאם לצפות לתשואה יותר גבוהה).
לגבי הבדיחה שציינת, ברטון מלכיאל כתב בספרו "הליכת אקראי בוול סטריט":
Perhaps the finance professor’s advice should have been, “You had better pick up that $ 100 bill quickly because if it’s really there, someone else will surely take it.” It is in this sense that I consider myself a random walker. I am convinced that true value will out, but from time to time it doesn’t surprise me that anomalies do exist. There may be some $ 100 bills around at times, and I’ll certainly interrupt my random walk to stoop and pick them up.
While some people agree that there are no $ 100 bills lying around, others insist that there’s loose change. The debate on just how much loose change exists, and whether there is any dependable way to pick it up, is a subject that has made many academic careers. For the record, here’s what I believe, a conviction that has only grown more steadfast over time: No one can consistently predict either the direction of the stock market or the relative attractiveness of individual stocks, and thus no one can consistently obtain better overall returns than the market. And while there are undoubtedly profitable trading opportunities that occasionally appear, these are quickly wiped out once they become known. No one person or institution has yet produced a long-term, consistent record of finding money-making, risk-adjusted individual stock-trading opportunities, particularly if they pay taxes and incur transactions costs.
הערה אחרונה, לגבי הפרדוקס לכאורה של תמחור המניות ע"י השחקנים האקטיביים – אין כאן שום פרדוקס. כל עוד יש מספיק שחקנים אקטיביים חזקים המתמחרים את השוק, המשקיעים הפסיביים יוכלו לרכב על העבודה הקשה שלהם ולקבל בחינם תשואה עודפת ממוצעת לאחר ניכוי עלויות. במובן זה שחקנים פאסיביים הם "מניאקים", אבל מניאקים שמנצחים בממוצע את האקטיביים. זה קורה גם בפועל, וגם כתוצאה ממתמטיקה פשוטה שהראה זוכה פרס נובל וויליאם שארפ לפני מעל 20 שנה:
http://www.stanford.edu/~wfsharpe/art/active/active.htm
t0x1n,
יש לי הפתע בשבילך
ישנם אנשי אקדמיה ,פרופסןרים ידועים מאוד שקיבלו אפילו פרס נובל על השיטת ההשקעות שלהם.
נחש מה?
הם עזבו את האקדמיה והקימו קרן להשקעות.
אחרי2-3 שנים הפסידו כל הכסף.
ולפי דעתי היו שם מיליארדים אם לא יותר….
you can google it.
לקרן קראו LTCM
https://en.wikipedia.org/wiki/Long-Term_Capital_Management
סיפור יפה מאוד.
אך בוא נדיימין ביחד שאנו חיים בתקופה שפרופסורים אלו היו באופנה והיו מקובלים בשוק .
אם הם היא נשארים באקדמיה, אז עד עכשיו היו כותבים על זה 100 אלף מאמרים מוכיחים ששיטה עובדת ובלה בלה בלה…
ויכול להיות שגם אתה הייתה קורא את הספר שלהם והוא היה נשמע לך היגיוני מאוד…
ישנם עוד דוגמאות על אנשי אקדמיה שקיבלו פרס נובל ו …
לא הצלחה גדולה.
הסר דאגה מליבך, אני מכיר את הסיפור. אם הוא מוכיח משהו אחד, זה שקשה (בלתי אפשרי?) לנצח את השוק. אם זוכי פרס נובל נכשלו למה שאתה תצליח ???
טוקסין, אני חושב שאתה מערבב בין שני דברים. הדברים שאסף מדבר עליהם הוא זיהוי מניות סינגולריות. הכלים היפים מהאקדמיה הם כלים מעולים למי שמנהל תיקים שבהם עשרות או מאות מניות מכמה שווקים, אגחים, סחורות וגם נדלן שביניהם יש איזה שהיא קורלציה (באותה קבוצה, בין קבוצות שונות) וכו'. כשמנהלים מגוון כל כך עצום של נכסים צריך כלי גס שיעזור לכמת את ההשקעה והסיכון.
אבל זה רק כלי סטטיסטי ותו לא. לכלי הזה יש גם שגיאות ואלו בדיוק אותן המניות אותן אנחנו מחפשים. אני חושב שאני נתקל בעשרות רעיונות כל חודש אבל מוצא אולי רעיון או שניים ממש טובים בשנה ולפעמים גם זה לא. אלה בדיוק ה"שגיאות" הסטטיסטיות של השיטות האקדמאיות.
האם אפשר לנצח ככה את השוק לאורך זמן? בינתיים יש עדויות, ראה את ההפנייה של אסף למאמר של וורן באפט על המשקעים מגרהאם-אנד-דודסוויל. יש גם את עדו מרוז ועוד רבים וטובים שכולם חושפים את ההשקעות שלהם, ללא קופסאות שחורות ומצליחים להכות את המדד לאורך שנים והמכנה המשותף ביניהם הוא שיטת השקעות הערך. בדיוק כמו שאני לא ממהר לבטל את הכלים האקדמאים, לא הייתי מבטל את שיטת הערך. כל שיטה מתאימה לסוג משקיע אחר ותוקפת את הבעיה מזווית אחרת.
אתה צריך להבין שהאקדמאים כותבים את המאמרים והמחקרים האלה לא בשביל לשרת אותי אותך אלא בשביל לתת פתרונות לגופים גדולים שמנהלים מיליארדי או טריליוני דולרים במגוון שווקים, מטבעות וכו'. משקיע קטן שמוכן לעבוד קשה, לא חייב לקבל את זה שהוא אמור להתיישר עם הסטטיסטיקה ויכול לחפש תמחורים אטרקטיבים. יש כאלה. אם יום אחד תנהל כמה מיליארדים שמושקעים במאות השקעות שונות אז כנראה שהשיטה האקדמית תתאים הרבה יותר. עד אז, אם אתה מוכן לעבוד קשה, לא הייתי מבטל את גישה השקעות הערך. בינתיים, דווקא השיטה הזאת הניבה את המשקיעים הכי מוצלחים בהיסטוריה וזאת עובדה שיהיה לך קשה מאד לסתור על ידי דוגמאות ספציפיות ולא נוסחאות מתמטיות.
יניב
יניב
קודם כל, אין לי שום בעיה עם שיטת השקעות הערך. להיפך, היא מוסברת באופן מפורש ע"י מודל התמחור השולט באקדמיה, מודל שלושת הפקטורים של פאמה ופרנץ'. ערך הוא אחד מאותם שלושה. אני סה"כ אומר שאין בה שום דבר מיוחד, במובן שהיא אמנם מגדילה את התשואה אבל כך גם את הסיכון.
לגבי הכלים מהאקדמיה, אני חולק על דעתך. תורת הפורטפוליו המודרנית, שהחלה בשנת 1952, לא מניחה את ההנחות שציינת. גם לא המודל של ויליאם שארפ (קאפם). המודלים האלה בחנו השקעה במניות ספציפיות והגיעו למסקנה שמי שבוחר במניה ספציפית חושף את עצמו לסיכון שאינו מתוגמל בתשואה מצופה. בגדול, על זה קיבל הארי מרקוביץ פרס נובל.
אין ספק שמדובר בסטטיסטיקה ולכל סטטיסטיקה יש שגיאות. הבעיה בשוק היעיל היא שאף אחד לא יודע מה השגיאות האלה, וגם אם אתה יודע העלויות שוחקות את הרווח שאתה יכול להוציא מהן. לגבי באפט, לא קראתי את כל המאמר אבל המסקנה שלו מתלכדת עם המאמר שהבאתי בפוסט שלי. לבאפט הייתה אסטרטגיה והוא דבק בה. הרווחים של אותה אסטרטגיה מוסברים בצורה מדעית ברורה אל מול הסיכונים והמינופים שהוא לקח. אני לא מכיר את עדו מרוז ואחרים, אבל ברור שבכל רגע נתון יהיו מנהלים אקטיביים שינצחו את השוק (ויותר שיפסידו לו).
כאמור אין לי שום דבר נגד השקעות ערך, כל עוד מבינים שאין בהן משהו מיוחד. אתה יכול לקנות קרן ערך של ואנגרד ותקבל את אותם ביצועים עם הרבה יותר זמן פנוי והרבה פחות ניתוחים ותחרויות עם אנליסטים שיש להם הרבה יותר נסיון ומשאבים ממך. למה לעבוד קשה 🙂
אסף,
לא ענית על שאלתי:
"לגבי החזר על השקעה (תואר שני
"
אה סליחה דניאל, התגובה שלך אבדה לי במבול התגובות 🙂
התואר לא כזה יקר, הוא עלה לי בסביבות 85,000 שקל. התואר בת"א עולה 120,000 אבל הוא יותר ארוך ומכוון לקהל אחר.
לגבי ההחזר על ההשקעה – יש דברים שקשה למדוד. ברור ש 85K בריבית דה ריבית זה הרבה כסף, אבל אם למשל בזכות התואר שלי משקיע X ירגיש יותר בנוח להשקיע 10 מיליון דולר בקרן שלי, החזרתי את התואר עם ריבית. כמו כן אם בזכות התואר אצליח לאתר איזה 10 בגר – גם אז הוא החזיר את עצמו. כמו כן יש גם דברים עוד אפילו פחות ישירים – כמו כיוונים בחיים והזדמנויות בחיים ועוד – כך שקשה מאוד למדוד החזר על ההשקעה פה. דווקא בדברים כמו חינוך אני נותן לעצמי להנות מהספק 🙂 הרי תואר שני עושים פעם אחת בחיים.
תודה אסף
תואר בתל אביב ובעברית עולה 12,000 לשנה והרמה
של הסטודנטים והמוסד היא שמיים וארץ. אם שילמת 85 אלף אז לא עשית את האקזקיוטיב לכן אני באמת לא מבין למה מישהו שיכול להתקבל לאוניברסיטה עושה בבינתחומי.
לגבי תובנותיך על לימודי המימון – אני מאוד מזדהה.
לא פעם אני מנהל שיחה עם חבר בוגר תואר שני במימון שמידרדרת מהר מאוד לתנודתיות ול"יעילות" של השוק.
התואר הזה לא מתמקד מספיק בעובדת החיים הפשוטה – שזה עסקים שם מאחורי המספרים, עסקים שמוכרים משקאות ותוכנות ומשחות שיניים ומנועי סילון
לכן את התואר השני שלי כנראה לא אעשה במימון
תודה עומרי.
הבנתי ממה שכתבת (אולי אני טועה) שחושב שהרמה של הסטודנטים בבינתחומי נמוכה מת"א או מהעברית. אני חושב שזהו לא המצב, אלא ההפך. אני לא מדבר על לימודי הנדסה. אם הייתי רוצה להיות מוקף במהנדסים חכמים הייתי הולך שוב לטכניון. דווקא כשבחרתי את המוסד רציתי כמה שיותר להתרחק מהטכניון וחבריו – המטרה היא להעשיר את עצמך ולהחשף לאוכ' הטרוגנית ולא לעשות MBA למהנדסים. בטכניון לדעתי לא הייתי מקבל את ההעשרה הזו. אולי כן הייתי מקבל העשרה כזו בעברית ובת"א.
חלק חשוב מאוד מבחירת המוסד הלימודי הוא בחינת האוכלוסיה המגיעה ללמוד שם. האם אני צריך לפרט על האוכלוסיה בבינתחומי? אני יכול לומר שהאוכ' היתה מאוד, מאוד הטרוגנית.
פרט ל GMAT ואחרים יש גם את מחסום שכר הלימוד, שאני אמנם לא אוהב לשלם אותו אבל אני אוהב שאחרים משלמים אותו, מסיבות ברורות. כמו כן לא רואה את עצמי נוסע לירושליים בכל סופש…
לגבי בחירה במימון – אולי קצת פספסתי את המטרה של העשרה, כי במרכז הבינתחומי הייתי צריך לקחת יותר קורסים בשווק / אסטרטגיה ולא מימון, זה נכון, אבל עשיתי קורסים בנושאים האלו והם תרמו. כמו כן, יש לי את האופציה לקחת עוד קורסים לאחר סיום התואר – אני מתכוון לנצל את האופציה הזו 🙂
ברטרוספקט, קשה לי לדעת כמה היה נותן לי תואר במקום אחר, כי שוב, אין קבוצת ביקורת, אך בהתחשב בעושר שקיבלתי אני לא יודע אם אוניברסיטה אחרת היתה מציעה יותר. לגבי תשואה על ההשקעה זה סיפור אחר, כאמור. כשאני מסתכל על הכסף, בינתיים ההשקעה הזו לא היתה כה משמעותית עבורי כך שאני לא מתמקד בה יותר מידי. הזמן שהשקעתי בתואר היה הרבה יותר משמעותי מהכסף.
אה, נזכרתי, כשבדקתי בזמנו את בתי הספר, שמתי לב שלא פעם באוניברסיטאות הכיתה היא לא גרעינית והקורסים לא מסודרים, כך שההשוואה מאוד קשה. למשל בבינתחומי אין Executive, הם אומרים שהתארים שלהם מקבילים לאלו של ה Exec. למשל באונ' הקורסים לפעמים מפוזרים ואתה "מתערבב" עם תארים אחרים, כך שעקרון הכיתה הגרעינית לא תופס.
אני שמח שלמדת מהניסיון שלי. אם בזכותי תבחר במשהו אחר שיעשיר אותך בדברים אחרים אני מאוד אשמח שתרמתי. כמו שאומרים – פיקח לומד מהניסיון, חכם לומד מנסיונם של אחרים.
אני באמת חושב שאולי נכון היה יותר לעשות את התואר השני בהתמקדות בדברים אחרים, אך אם הייתי חוזר לאחור ל2011 הייתי שוב בוחר במימון. ככה אני עובד, אני מכיר את החסרונות שלי 🙂 – ראש בקיר. למשל, מבלי לבחור במימון, לא הייתי יודע עד כמה אני לא מסכים עם התיאוריות האלה ולא הייתי יודע מה עושים המתחרים שלי. לעומת זאת, אם *עכשיו* הייתי עושה תואר שני נוסף, או שלישי, לא הייתי לוקח קורסים במימון, בכלל.
אגב – יניב גם עושה MBA עכשיו, ב INSEAD. אני אלחץ עליו לא לקחת מימון, אלא נניח שווק או אסט', ככה יהיה מישהו שישלים אותי 🙂
או שפשוט אין ברירה אלא ללמוד בקולומביה
🙂
מאה עשרים אלף דולר ואנחנו שם
חחח אתה מתכוון 180,000 דולר אולי, שלא לדבר על עלות מחיה של שנתיים שלמות ולא לעבוד שנתיים. לדעתי לא תרד מ 250,000 דולר עלות לתואר, או כמעט מיליון שקל, או פי 10 מהבינתחומי (שהוא יקר). האם תואר כזה יתן לך פי 10 תמורה? לויודע ….
ספציפית לגבי התגובה של המרצה שלך כשביקשת להציג סתירה לטענות שלו – במקרה אני קצת מעורה במעמד של החוג למנהל עסקים במקומות אחרים ברחבי האקדמיה.
חוקרים ממדעי החברה לרוב לא רואים בזה תחום אקדמי, אלא מאשאפ של כותרות מתחומים אקדמיים פר אקסלנס.
קרל פופר טען, במסה מפורסמת, שטיעון הוא מדעי רק אם ניתן להפריך אותו.
בזה שהמרצה סירב לתת לך הזדמנות להפריך את הטיעון שלו (שחשוד בעיניי כשטחי ושגוי, ואני מניח שגם בעיניך) הוא קטע את הגזע האקדמי עליו הוא מבקש לשבת.
ולחשוב שבזמן הזה יכולת ללמוד סינית. טוב, אולי לא סינית :), אבל בטח ספרדית או משהו שהיה מועיל יותר בחיים
אחת ההחלטות החכמות שלי הייתה לעזוב את האוניברסיטה ולא לגמור תואר ראשון. אחת הטעויות הגדולות שלי הייתה ללכת לאוניברסיטה מלכתחילה. לילדים שלי אני ממליץ שלא ללמוד באקדמיה.
לימודים גבוהים כדאיים רק אם אתה לומד אצל איש כמו גראהם, אחרת זה בזבוז זמן
יש אמת במה שאתה אומר, למרות שאני נוטה לא להסכים לגבי האקדמיה.
לגבי התואר השני – עכשיו אני מתחיל ללמוד ספרדית בעזרת אשתי, אף פעם לא מאוחר. אולי אחרי זה צרפתית בעזרת נתי, נראה. 🙂 יבוא יום ואלמד סינית, אולי יניב יעזור לי. למדתי טיפה כשהייתי בשנחאי. ספרדית היא בין השפות השפה הכי מדוברות בעולם.
דבר שני – בנוגע לאקדמיה – יש אמת במה שאתה אומר, אך היא לא נכונה לכל אחד. הרבה מהאנשים הטובים בעולם לא למדו באקדמיה והרבה כן – זה מאוד אישי וספציפי. אני לא אומר שזה הכרח להצלחה, אבל כן אומר שזה לא הכרח להצלחה בתחומים מסויימים ולא הכרח להצלחה לאנשים מסויימים. הרוב כן צריכים ללכת לאקדמיה.
למשל, לדעתי לי הרבה יותר מתאים ללמוד באקדמיה מאשר לא, ואני לא מצר על כך שלמדתי באקדמיה. לימודי הנדסה הם לימודים נהדרים, והם העשירו אותי ושינו את נקודת המבט שלי על העולם. יש כמובן צדדים שליליים – כמו בכל דבר.
לאנשים כמוך למשל, כנראה אין צורך באקדמיה, אך זה לא אומר שזה לכולם כך. אני דווקא כן אמליץ לילדים שלי ללכת לאקדמיה, אך בהתחשבות באופיו של הילד. אולי אם הילד יזם מטבעו, או אולי משקיע ערך, או אוטודידקט, הוא לא צריך אקדמיה.
התחלתי בעברי תואר במנהל עסקים ואכן לא אהבתי את התאוריות על השוק והסיכון וכו והפסקתי באמצע. מכיוון שיש לי תארים במדעים מדוייקים אזי כנראה הבעיה לא הייתה לשבת ללמוד או לימודי תיאוריה. כך שאני מאוד מבינה על מה אתה מדבר.
כך שבתקופה האחרונה אני לומדת בעצמי את נושא השקעות הערך . הבלוג שלך מצוין.
טוב, אזי אחרי שהתחנפנו מספיק יש לי שאלה. אני אשמח לקבל המלצה לספר שמסביר על דוחות של חברות פיננסיות, או לינקים לנושא באינטרנט.
קראתי את הפוסט והזדהיתי מאד.
גם אני מגיע מתחום ההנדסה, גם אני לקחתי תואר שני במנהל עסקים (בודאי שבמימון, כל התחומים האחרים הם לטעמי בזבוז זמן).
גם אני העליתי בדיוק את אותן הטענות שאתה מעלה,
בדיעבד מרבית הדברים שבאמת תרמו לי הם לאו דווקא המודלים השונים שנמדדו בקורסים, אלא יותר מאמרים שאליהם בגעתי בעצמי בעקבות הלימודים – הכתבה של באפט וכפר המשקיעים כדוגמה אופיינית או מחקרים על הטיות של טברסקי וכהנמן וכו'.
לפני קצת יותר משנתיים נפגשתי עם סטף ורטהיימר ואת דעתו על "מקצועות האויר" כולנו מכירים. לדעתי יש צדק רב בדבריו.התארים כשלעצמם לא בהכרח שווים הרבה -כולם רוצים היום לנהל במקום לעבוד. התואר תרם אבל לימוד עצמי כאן יכול היה בדיעבד להיות אפקטיבי באותה המידה.
הי אסף. כמו תמיד נהנה לקרא: מהתוכן ומשטף הכתיבה. יש לך עתיד במשפטים ותמורת הסכום הצנוע של 85,000 ש"ח אני אלמד אותך גם משפט ישראלי גם משפט סיני וגם סינית (אבל הסינית לא כל כך טובה כמו של עדו).
גופו של ענין, לגבי באופן אישי הגישה של עדו קרובה יותר ואני למדתי "ניהול" (CEO), "שיווק" הנדסת רשתות ומחשבים (CTO) ומשפט סיני לבד ותוך כדי תנועה. מאידך (כמו כל עו"ד), אני כן נהנה מהשכלה פורמלית (בעיקר מלימודי הפילוסופיה ופחות מלימודי המשפטים), ובנוסף היא מאד עוזרת בבנית קשרים, בסיעור מוחות (אם כי רשת הבלוגים מהווה תחליף לא רע), בללמד ללמוד (תלוי מי לימד), ביצירת מוניטין (שבמקצועות מסוימים נדרש) והקנית רשיון פורמלי שנדרש לעיתים ( כגון בהנדסה, רפואה ורו"ח). מעבר לכך זה מאד ענין של אופי ובטחון עצמי. לאשתי החכמה מאד זה תנאי מקדמי לכל עשיה וגם אני לא חושב שהייתי מרגיש נוח לנהל ולהתחיל תחומים חדשים בלי בסיס אקדמי פורמלי לפחות בתחום אחד. אני גם מרגיש צורך לנסות דברים לפני שפוסלים אותם (למדתי שנה פסיכולוגיה לפני שהבנתי שאם אינך מעונין לעבוד בזה ניתן ללמוד את הרוב מתוך ספרים).
מבחינת ההשקעה, אם נהינת והשכלת זה שווה את זה. לא ניתן למדוד הנאה סוביקטיבית בכסף. חוץ מזה גם מבחינה כספית, לעולם לא תוכל לדעת ולהשוות עם בחירות אחרות . . . (נסים טאלב).
במבט לאחור- זה ההיה שווה? היתה חוזר על זה?