הרשו נא לי לפתוח בציטוט:
The greatest enemy of knowledge is not ignorance, it is the illusion of knowledge.
Stephen Hawking
לפני זמן מה ישבתי עם חברים משכבר הימים וקשקנו על העבר, ההווה והעתיד. אלו חברים שאני מכיר שנים, אך חברים שאיתם אני לא בקשר רציף. משכך, הם לא היו שותפים או מודעים לשינוי האדיר שחל באורח החיים שלי ובאורח החשיבה שלי בשנים האחרונות.
בתקופת 4 השנים האחרונות שיניתי מקצוע, התחלתי תואר בנושא אחר מאשר התואר הראשון שלי, עזבתי עבודה מכניסה, הסתובבתי 180 מעלות והתחלתי לעבוד בתור עצמאי, הקמתי חברה בע"מ וקרן השקעות, והתחלתי עסק קטן של ייבוא מסין. בשנים האחרונות נפגשתי עם משקיעים בארץ ובחו"ל (אפילו נסעתי במיוחד "לומר שלום" לוורן באפט באומהה במאי 2010, אגב, יש מישהו שנוסע השנה?), קראתי ספרים, אתרים, בלוגים, אורכה של רשימת ה – Wish-list שלי באמזון מתארכת מיום ליום באופן ממש מדכא, לבטח הרבה יותר מהר מקצב הקריאה שלי. טעיתי טעויות וניצחתי נצחונות, העליתי רעיונות גדולים וקטנים, למדתי מטעויות של אחרים, עקבתי, סבלתי, פחדתי ושמחתי, אך בעיקר, פעלתי. עשיתי. הגשמתי חלום (ועודני).
פועל יוצא מכל אלה הוא שההשכלה שלי בנושא שוק ההון עלתה לאין שעור ואיתה גם נושאי השיחה שבהם אני בקיא. אני מסתכל לאחור, ומסתכל לפנים, ונראה שעוד לא התחלתי ללכת בכלל. כמעט כל הזמן שלי, הרבה מעבר למשרה מלאה, מושקע בשוק ההון, בלימוד, קריאה, ומחשבה.
למרות כל זאת, ניסיתי להמנע מלדבר על שוק ההון באותה פגישה. הקרובים אלי יעידו שזו לא התנהגות אופיינית לי. מאז שפתחנו את הקרן, כל מפגש חברתי (או כל מפגש בכלל) הופך בנוסף למפגש חברתי להיות הזדמנות עסקית, אולי הגיוס של המיליון הבא. לעיתים אני שם לב שזה כל מה שאני מדבר עליו בלהט ותוהה לאן נעלמו כל תחומי העניין האחרים שלי, שפעם הייתי מדבר בלהט בגינם. הם נעלמו, נדחקו הצידה. שוק ההון תפס את מקומם, ואני מאוד נהנה מכך. איינשטיין אמר שההצלחה בחיים היא 99% השקעה, ו 1% השראה. אם ה 99% באים בכיף, רק צריך 1% נוספים.
אז מדוע נמנעתי מלדבר בנושא?
רגע רגע, לאט לאט !
בעבר, כתבתי על עלות אלטרנטיבית בהקשר של קניית דירה. הזכרתי כמה קניית דירה היא דבר שאינו כלכלי למשקיע הסבור שהוא מסוגל להשיא תשואה של מעל 9% על כספו בשנה. בגדול, עלות אלטרנטיבית, במונחי כלכלה (למי שרוצה – כלכלה מיקרו) היא המחיר שאתה משלם כאשר אתה מוותר על הדרכים האלטרנטיביות שיכולת ללכת בהן כאשר בחרת בדרך מסויימת, או במקרה שלנו ההשקעות האלטרנטיביות שעליהן ויתרת כאשר בחרת בהשקעה מסויימת. העלות יכולה להיות גבוהה ויכולה להיות נמוכה. כתוצאה מהבחירה הזו, אפשר לחשב רווח או הפסד כלכליים, שהם שונים בתכלית מרווח והפסד חשבונאיים. אם בחרתי להשקיע בקוקה קולה ולא ברמי לוי וקוקה קולה עלתה 10% ורמי לוי עלה 30%, הרווח החשבונאי הוא 10%, אך ההפסד הכלככלי שלי הוא 20%. זהו ההפסד האלטרנטיבי. גם בחיים, כאשר אתה בוחר מקצוע, אתה מוותר על כל המקצועות האלטרנטיביים האחרים שיכולת לבחור בהם, רק שבמקרה זה הרבה יותר קשה לחשב רווח או הפסד כלכליים, כי בבחירת מקצוע יש גם שיקולים אנושיים ואיכותיים. גם בקניית דירה, משקיע בוחר להשקיע כספו בדירה ומפסיד את העלות האלטרנטיבית של העסקת כספו באפיקים בעלי תשואה גבוהה יותר מאשר נדל"ן למגורים.
נו, לאן אתה חותר?
שניה שניה. רגע.
אני רוצה רגע לדבר על סדרה מעריכית. סדרה מעריכית היא סדרה שגדלה בשיעור כלשהו מהערך הקודם.
The greatest shortcoming of the human race is our inability to understand the exponential function.Albert A. Bartlett
אחת הבעיות של המין האנושי היא חוסר היכולת להבין את כוחה של הסדרה המעריכית. גם אני, בתור מהנדס בהשכלתי הבסיסית, מתקשה להבין כמה חזק הכוח של הסדרה המעריכית. איך אפשר בלי דוגמא? הרשו לי לספר סיפור:
איש אחד ראה אדם לבוש סחבות תלוי בשארית כוחותיו על צוק תלול. אותו איש מיהר ועזר ללבוש הסחבות לטפס ולחזור לאדמה בטוחה. לבוש הסחבות היה מלא עזוז ושמחה, מאושר שניתנו לו חייו חזרה. לאחר שהודה לאיש, גילה לבוש הסחבות לאיש שהוא בעצם מלך והזמין אותו לארמונו לקבל פרס על כך שהציל את חייו. האיש הגיע לארמון והתייצב בפני המלך. המלך שאלו – "מה תרצה בתור שכר על הצלת חיי? אתן לך עד חצי המלכות." הוציא האיש ממעילו לוח שחמט ושבעה גרגרי אורז. האיש הציב את הגרגר הראשון על המשבצת הראשונה בלוח השחמט. הגרגר היה כה קטן כך שתפס פחות משבריר משטח מהמשבצת. את שני הגרגרים הנוספים שם על המשבצת השניה. גם הם היו קטנים מאוד יחסית למשבצת, היה נראה כאילו נבלעו במשבצת הלבנה. את ארבעת הגרגרים האחרונים, שם על המשבצת השלישית. 1, 2, 4. כך הציב האיש את כל שבעת גרגרי האורז. כשסיים, הרים את ראשו מלוח השחמט ואמר: "מלך יקר, עני מרוד עבדך הנאמן, כל שברצונו הוא שתשלים את גרגרי האורז לכל לוח השחמט, כך שבמשבצת הבאה יהיו שמונה גרגירים וכך הלאה". המלך קימט פניו בהשתאות: "זה הכל? אתה בטוח שזה כל מה שתרצה?". האיש חייך ואמר: "כן מלכי, זה הכל".
כמה אורז צריך כדי למלא את המשבצת האחרונה? עיצרו שניה, בדקו עצמכם. אם אני שואל, בטח זה מספר גדול, נכון? אז כמה גדול? 10 קילו? 100 קילו? יאללה בואו נגזים – 200 טון? 1000 טון? תחשבו. שניה. עכשיו המשיכו הלאה.
מסתבר, שכדי למלא את שלוש המשבצות האחרונות בלוח השחמט צריך לגדל אורז בכל השטח של כדור הארץ (כולל שטח האוקיאנוסים) והירח ביחד 4.4 פעמים.
כדי למלא רק את המשבצת האחרונה, צריך לגדל אורז בכל השטח של הירח וכל השטח של כדור הארץ כולל האוקיאנוסים "רק" 2.5 פעמים.
כדי למלא את המשבצת האחרונה צריך 18 מיליוני-מיליוני-מיליון גרגרי אורז. או 18 מיליארד מליארדים. מדובר ב 553 מיליארד טון.
אם אתם מתפלאים, כן, חישבתי. תתחילו מזה שגרגיר אורז שוקל 30 מיליגרם, התפוקה הממוצעת בכדור הארץ (אופטימי) היא 4 טון אורז להקטאר, ותחשבו.
אולי עכשיו קל להבין מדוע חייך אותו איש עני מרוד.
מותשים? טוב נו, הנה הפואנטה. איפה היינו? אה, נכון, היינו בשיחה שלי עם החברים, השיחה שבה השתדלתי לא להגיע לשוק ההון. מדוע?
שרון נוהגת לומר לי שלאנשים יש תסמונת לא מוסברת – כולם מבינים בשוק ההון. כולם. לאנשים יש תסמונת מאצ'ואיסטית מובהקת כלפי שוק ההון.
אם תלך לרופא, לא תמצא את עצמך מסביר לו איך למשש את הכבד. אם תלך לכירורג, לא תמצא את עצמך מדריך אותו איך לבצע ניתוח מעקפים. אם תלך למהנדס, לא תדריך אותו איך לבנות גשר. אם תלך למכונאי רכב, לא תסביר לו איך להתקין את רצועת הטיימינג. אם תלך למתמטיקאי, לא תסביר לו איך פותרים את פונקציית זטא כמו שלא תסביר מכניקה לפיזיקאי. לעזאזל, אפילו אם תזמין שרברב אליך הביתה לא תסביר לו איך לפרק את הברז.
אבל בשוק ההון – הכל שונה. הכללים שונים. בשוק ההון כולם יודעים הכל ממש טוב וכולם בטוחים שהם יכולים לעשות כסף. למרות ש95% מבעלי המקצוע בתחום לא מצליחים לבצע טוב מהמדד, כל הדיוט מבין ויודע. בתור אדם שמנסה לגייס כסף מאנשים, אני יכול להעיד שהתקלות באנשים כאלו מתסכלת עד לאינסוף. העניין דומה לשחקן שחמט מנוסה שמקבל הסבר מהדיוט שמשחק נגד הזקנים ברחוב. בזמן שאותו שחקן מנוסה שקל את העניין וחשב על 20 המהלכים הבאים, ההדיוט מסביר לו למה דווקא המהלך שלו לא נכון והמהלך של ההדיוט הרבה יותר טוב, בהתבוננות על המהלך הבודד הבא. הגדיל משקיע לא ידוע ואמר:
Wall Street is the only place that people ride to work in a Rolls Royce to get advice from those who take the subway.Warren E. Buffett
רק לאחר שהתחלתי לנהל כסף הבנתי את משמעות (משמעויות) המשפט.
מפה לכאן, השיחה התגלגלה לשוק המניות ודיברנו מעט על תשואות. הזכרתי את מניית מקדונלדס כמניה שמשנת 1980 עד היום השיאה תשואה של 19% שנתי, כולל דיבידנדים, מבלי להשקיע את הדיבידנדים חזרה. אם הם היו מושקעים במניה חזרה, התשואה היתה הרבה יותר גבוהה. מייד התנפלו עלי ואמרו לי "מה אתה הולך כל כך אחורה, זה בכלל לא חוכמה, בתקופה של 31 שנים כל נכס שתבחר היה עושה תשואה כזו".
האמנם?
שימו לב שמניית מקדונלדס נסחרה באיזור 1$ בשנת 1980 (מתואם ספליטים) וכיום היא נסחרת סביב 100$. כמובן שמחירה כיום לא כולל דיבידנדים שהיא חילקה במרוצת השנים. האם תוכלו למצוא נכס שעלה פי 100 ב- 31 שנים? זיכרו, זו תשואה בלי דיבידנדים. אם היינו מתאמים לדיבידנדים מחיר מניית מקנדונלדס היום היה 230$, כלומר פי 230.
הנה אתגר לקוראים – מיצאו 5 מניות ב S&P500 או בכלל ביקום המניות או בכלל ביקום הנכסים, שעשו תשואה דומה (פי 230) בסיכון דומה במשך 31 השנים האחרונות. כשאני אומר סיכון דומה – אני מבטל לכם את כל מניות הטנכנולוגיה. על כל מניית טכנולוגיה שתבחרו יש לפחות 100 שאינן איתנו היום, כך שאינהרנטית הסיכון שם גבוה מאוד.
כפי שתיווכחו לדעת, יהיה לכם מזל למצוא גם מניה אחת שעשתה תשואה דומה. פי 230 זה אומר 22,900% תשואה. מי יודע, אולי למישהו יש דירה שההורים קנו לפני 30 שנה והיום היא שווה פי 230? 😀
בר דעת היה נעצר בהשתאות למשמע האנקדוטה הזו, ומגחך למשמע המשפט שנאמר לאחריו.
ההמשך למשפט היה "החכמה היא לראות מה הן עשו בעשור האחרון". טוב ניחא. בוא נראה מה קרה למקדונלדס "בעשור האבוד". גם פה מקדונדלס לוקחת בסיבוב עם 12% שנתי לאורך 11 שנים משנת 2000. מיותר לציין שהדגימה בשנת 2000 היא של מניה מנופחת מאוד בהשפעת הבועה, נכון? ועדיין, אפילו כשקנינו בעיצומה של בועה אדירה, הצלחנו לעשות 12% שנתי. כמה עשה מדד S&P500? נו נו? מישהו מנחש? התשובה היא 1.2%- שנתי במשך 11 שנים. כן, מינוס.
משפט נוסף שעלה בשיחה היה "200% שנתי זה לא כזה הרבה". באותו רגע הרמתי גבה (מאוד מאוד גבוה, לדעתי נשברה שם מנורה) ושתקתי. כמובן שאני לא צריך להסביר, אבל רק לשם ההשוואה – אדם שמשיג 200% שנתי למשך רק 5 שנים, כלומר משלש את הכסף שלו בכל שנה, הופך כל 100,000 ש"ח מושקעים ל24.3 מיליון שקל. תוך 5 שנים בלבד. כלומר שאם יש לכם מיליון שקל, המיליון האלה יהיו 243 מיליון שקל תוך 5 שנים. אם עכשיו אתם יכולים לקנות חצי דירה בתל אביב, בקצב כזה בעוד חמש שנים תוכלו לקנות רחוב שלם.
מדהים עד כמה אנשים ממעיטים בכוחה של הפונקציה המעריכית. אז איך אפשר להסביר לאנשים שלא מצליחים להבין את חוזק הפונקציה המעריכית שתשואה של 20% שנתי היא תשואה מדהימה ואין כמעט אנשים המהלכים על פני הכוכב הזה שהשיגו תשואה שכזו לתקופה של מעל 5 שנים, בטח ובטח לתקופה של 31 שנים?
עלו שם הרבה טענות, בעיקר נגד (הכל), אך זה משהו שאני רגיל אליו.
מחד, אנשים מפחדים או לא מכירים ולכן מתנגדים. ידעתי מראש שכך זה יראה, לכן מראש לא רציתי לעלות את נושא שוק ההון. וורן באפט אמר פעם שהשקעות ערך זה מושג שאנשים תופסים תוך 20 דקות או לא תופסים לעולם. החדר היה מלא באנשים מהסוג השני.
מאידך, בעיקר שמעתי הטפות, דוגמאות ומוסרי השכל ללא כל בסיס כלכלי, השכלתי או פיננסי, הלצות ומליצות. ישבתי, שתקתי "והשכלתי". בעיקר שתקתי, מה שלא אופייני לי. וכי אם הסטודנט יכול להרצות למרצה, מה נותר למרצה לומר?
פה מגיע הציטוט שנתתי בפתיח. לא הבּוּר מסוכן, מי שחושב שהוא חכם מסוכן. בעיקר לעצמו.
אם הוא פועל לפי אשליית היידע – יגרם לו נזק פיננסי ריאלי.
אם הוא לא פועל כי הוא חושב שהוא יודע, הרי הוא הפסיד את העלות האלטרנטיבית, והנזק הינו כלכלי.
לעיתים ממש כואב לי על העלות האלטרנטיבית שאנשים משלמים. הם משלמים ואפילו לא יודעים שהם שילמו את העלות, הם לא יודעים שהיה אפשר אחרת.
איך נמנעים מכל אלה?
"בָּא-זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן; וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה" כתוב בספר משלי.
אדם שצנוע ישמע, ישאל וישכיל, אחר ישמע את עצמו.
אני חושב שהדבר המתסכל ביותר בעבודה בקרן השקעות הוא לא השקעה במניה שלא הצליחה וגם לא תשואה נחותה למדד.
הדבר המתסכל ביותר בניהול קרן השקעות הוא משקיע פוטנציאלי שחושב שהוא יודע יותר טוב ממך.
לקחת את זה קשה
אני נתקל בבורות כזאת וזלזול כל יום בעבודה
לא קשה. כל פעם יש מישהו אחר. עכשיו חשבתי שכדאי להעלות את זה על הכתב, אולי אפנה לשם אנשים במקום לנסות להרביץ תורה 🙂
בדיוק כמו במדריך על קניית הדירה.
אהבתי 🙂
אני לא רוצה להיות קטנוני, אבל כשחישבת את ההשוואה בין קנייה לשכירות, לא התחשבת במס רווחי הון, וזה משמעותי. במקרה שחישבת זה יהיה משהו כזה:
בדוג' שלך הנחת אינפלציה של 4 אחוז, והמיסוי בישראל הוא על רווח ריאלי. עם מס רווחי הון של 25% 10 אחוז תשואה משאירים לך 8.5.
מצד שני, צריך להזכיר שכל המדדים האלה של מחירי דירות מתייחסים לדירות חדשות או לממוצע לפי עסקאות, אבל אין כאן התייחסות להתיישנות.
אני אסביר- נניח שאנחנו מסתכלים על מדד הדירות יד שניה שנמכרו, מכיוון שהייתה עליה מטורפת בשנות ה90 וכמות בניה עצומה בעשורים האחרונים, אני מעריך שגיל ממוצע של דירה בארץ הוא סדר גודל של 15 שנה.
אם אתה קונה דירה עכשיו, עוד 25 שנה תהיה לך דירה בבניין בן 40 שנה. אפשר לצאת ולהסתכל מהחלון איך נראית דירה בת 40 שנה ולהבין למה זה בעייתי.
כמובן שכל זה הרבה יותר חמור אם אתה משווה למדד של דירות חדשות.
הרבה אנשים שחושבים על התיישנות פשוט אומרים שמתישהו יעשו בטח בבניין תמ"א 38 או משהו כזה, אבל מבט על העובדות יראה שמספר פרויקטי התמ"א 38 שאשכרה אושרו עד היום הם בערך מאה, ושלא נדבר בכלל על הסיכוי לפינוי-בינוי..
בכל זאת, קשה שלא לאהוב את מקלט המס המושלם שמציעות היום דירות מגורים.
תודה שלומי.
התחשבתי במס רווחי הון בהמשך למדריך. לא רק שהתחשבתי במס רווחי הון, הקדשתי לו פסקה שלמה, והראיתי שגם אם משלמים מס רווחי הון מלא גם על החלק הנומינלי וגם אם מהצד השני לא משלמים שום מס ושום עמלה בקניית דירה, עדיין עדיף להשכיר .
אגב – למה אתה חושב שדירה זה מקלט מס מושלם?
לפי מה שאני רואה ידו של מס הכנסה בכל – בהכנסה משכירות / מכירת הנכס….
א.מעניין מאוד
ב.ישנה דוגמה מעניינת על פונקציה מערכית האדם הלבן שקנה את מנהטן מהאנדאיני ב24$ לפני בערך 300 שנה באופן תאורתי אם אותו אינדאני משקיע את הכסף במקום שהיה נותן לו 8% בשנה הוא היה קונה בכסף הזה היום את מנהטן כמה פעמים. והמצחיק הוא שבספריי ה"הסטוריה"האנדאיני הזה מוצג כמטומטם
אסף, נהנתי לקרוא את הפוסט הזה
גם אותי זה מתסכל לראות עד כמה אנשים בורים בענייני פיננסים אבל חושבים שהם מבינים יותר טוב מכולם. אבל כשאני נתקל בכאלו במקום להתעצבן אני נזכר במשפט של מרק טווין
עלינו להודות לטיפשים כי רק בזכותם אנו מצליחים
אם כל החובבנים לא היו משקיעים בשוק ההון, לא היו לנו כל כך הרבה הזדמנויות כי הרי שוק ההון היה הרבה יותר יעיל ממה שהוא כיום
אבל אני מבין שבתור מנהל כספים זה יכול להיות מתסכל, ויכול להקשות על גיוס כספים. למרות שאף פעם לא ניסיתי לגייס כספים ולכן יכול להיות שאני מדבר שטויות, אבל חשבת אולי לפנות לקהל יעד אחר?
נראה לי שקהל ההיי-טק הוא לא אידיאלי בגלל שרוב עובדי ההיי-טק נמצא כל היום מול מסכי המחשב ולכן יכול לנהל את כספו בעצמו. לדעתי צריך לנסות לגייס כסף מבעלי מקצוע שבאמת באמת עסוקים כל היום ברמה שאין להם זמן בכלל להציץ שנייה במסכי המחשב. למשל – רופאים בככירים. יש להם הרבה כסף אבל אין להם שנייה זמן לנהל אותו. גם מקצועות כמו עורכי-דין ואנשי עסקים יכולים להוות קרקע לחיפוש לקוחות
היי אסף,
צודק, לא ראיתי את החלק השני..
לגבי דירות- תיראה למה טמטום כלכלי ברמת המחוקק הוא הרבה יותר גרוע ממה שאתה מתאר:
אם תקנה חנות ותשכיר אותה לא יהיה לך פטור ממס, אבל הנה- אם כבר בטמטום עסקינן- כמה חברי כנסת החליטו פשוט שמתן פטור ממס לדירות מגורים זה רעיון טוב, כאילו קניית דירות מועילה למדינה או משהו.
איך בנוי הפטור? יש פטור ממס על דמי שכירות עד 4500 שקל, ופטור ממכירת דירת מגורים פעם ב4 שנים. אם אתה קונה ומוכר כל פעם את הדירה היחידה שלך, אתה יכול לעשות זאת כל שנה וחצי ולא לשלם מס.
למה זה מטומטם? כי כל אדם שלא רוצה לשלם מס ויש לו כסף ספייר קונה דירה, וכשזה הופך להיות מקלט המס העיקרי ואולי אפילו היחיד במדינה אז כמות כסף עצומה זורמת לנדל"ן, וכך מחירי הדירות עולים.
תשובת וועדת טרכטנברג לבעיה הזאת? המליצו להעלות את מס רווחי הון, ולא דיברו אפילו על אפשרות למיסוי דירות, כך שהפער הזה אפילו יותר גדול היום.
כשלמדתי את הדבר הזה (קורס שסיימתי עכשיו) הייתי דיי בשוק.
עוד טמטום של המחוקק- כל הסיפור הזה שאי אפשר לקנות קרקע או דירה באמת ב93 אחוז מהמדינה, אלא רק לחכור אותה ל99 שנה.רק לישראל ולסין אם אני לא טועה יש ממשלה עם שליטה בפועל על כל קרקעות המדינה, וזו אפילו לא איזה מין שליטה תיאורטית שאין לה השלכות- יש מקרים בהם למשל אם ערך הקרקע שלך עולה איש המס פשוט ישחט אותך, ברמה של מיסוי של אפילו 60 אחוז על הרווח, כי זו הקרקע שלו.
התירוץ לכל זה? כדי שמדינה זרה לא תקנה לנו את המדינה. ..
אתה מבין כמה הסיבה הזאת מטומטמת? אנחנו בעצם החלטנו שאנחנו חושבים שזה מסוכן שהסעודים ישקיעו מיליארדי דולרים בכלכלה שלנו כדי לקנות כמה בנייני בטון..
זאת בזמן שאין לנו שום בעיה עם זה שסעודים יקנו את שטראוס, תנובה, צ'ק פוינט וטבע ולמשל יפטרו את כל העובדים או ירעילו אותנו או אנא ערף. אין בזה שום הגיון אבל ככה זה כשפועלים מפחד ואינסטינקט ולא מהגיון כלכלי.
I loved it!!
thanks
נושא ראשון לשיחה: אנקדוטות על השקעות חד פעמיות שהצליחו מאוד. 20% זה בכלל לא מרשים בהקשר הזה.
נושא שני לשיחה: אפיקים שנושאים תשואה שנתית גבוהה לאורך שנים עם אפשרות להשקעה חוזרת וללא מגבלה (פרקטית) על גודל הסכום המושקע.
החברים של אסף דיברו כנראה על הנושא הראשון. אסף באופן טבעי העדיף לדבר על הנושא השני.
אף אחד מהצדדים לא באמת הבין שהשני מדבר על נושא אחר.
זאת ההשערה שלי לגבי מה שהתרחש…
קשה לי להאמין, אבל יכול להיות, תמיד אפשר לטעון לאי הבנה.
אבל מה שחשוב הוא שהמסקנה בעינה עומדת, בלי שום קשר לתקרית כזו או אחרת.